אונר"א העלימה עין בעיקר במהלך שנות התגברות כוחו של חמאס בעזה הנראה כאן הוא קידומה של אידיאולוגיה חמאסניקית – איסלאמית /ג'יהאדיסטית - בקרב בתי הספר המנוהלים על-ידי אונר"א אנו צופים בצוות הוראה בעל השפעה המועסק בבתי הספר של אונר"א בעזה אשר היו, קודם לכן, מסופחים וקשורים לגוש האיסלאמי.
הקדמה
בתחילת חודש נובמבר 2007 הגיש אלוף משנה ניר פרס, ראש מינהלת התיאום והקישור בעזה, תלונה לאונר"א על כך שמחבלים השתמשו בבניין בית ספר של אונר"א בבית חנון, ב-31 לאוקטובר, למטרת ירי מרגמות. בידי צה"ל ישנם תצלומי אוויר מתוך מזל"ט שהראה כיצד המחבלים יורים בבית הספר. ישראל לא הגיבה לירי.
ג'ון גינג סיפר כי המחבלים הסתוו והצליחו לחדור לבית הספר לאחר שאיימו על חייו של השומר. קארן אבו-זאיד סיפרה לתקשורת סיפור שונה: לדבריה כלל המורים, התלמידים ושומר בית הספר - היחיד במשרה זו - פונו מהמקום בעקבות חדירת כוחות ישראלים לאזור.
עוד מוסיפה כי אונר"א גילה כי ישנם מיליטנטים בפנים רק לאחר שצפו בקטע הטלוויזיה שבוע קודם לכן. "זהו מצב בעייתי, מה שקורה בבתי הספר שלנו כאשר אנו לא נמצאים שם". היא אינה מסבירה מה קרה לאותו השומר שאיימו על חייו.
מזכ"ל ממשלת ארה"ב קי מון מוטרד מהאירוע ועל כן זימן תחקיר. ואמנם, אירוע זה לא התרחש בואקום, ולכן יש לראותו מתוך הקשר רחב יותר.
רקע - לפני ספטמבר 2005
הקשר בין מחנות הפליטים של אונר"א בעזה לבין הטרור במקום - ובמיוחד לחמאס - מתוארך לתקופה הרבה יותר מוקדמת מהאירועים האחרונים. ראשיתה של הקיצוניות במחנות אונר"א תוארה על-ידי כותב המאמר במרץ 2003. מצב הביניים של חוסר וודאות ללא מדינה, הרושם שישראל מכחישה אותם ואת "זכותם הבלעדית לשוב" וכן תנאי החיים הקשים, יצרו כעס רב ונטייה לעמדה קיצונית. בנוסף לכך, מערכת החינוך השתמשה ועודנה משתמשת, הן בעזה והן ביהודה ושומרון, בספרי לימוד השייכים לסמכות הפלשתינית, התומכת בג'יהאד ומכחישה את זכותה של ישראל להיות מדינה יהודית.
עדות לקיצוניות בקרב מחנותיו של אונר"א הייתה אומנם גלויה לעין, אך התעלמו ממנה במשך כמה שנים: לפני בדיוק 10 שנים התגלה כי בתי הספר של אונר"א מוצפים בכתובות גרפיטי של החמאס יחד עם מפה של פלשתין, אשר שורטטה בין הים התיכון לימת הכינרת, והיא מכוסה בציורי רובים.
דווח כי מרכז לחלוקת מזון של אונר"א במחנה אשר על שפת הים בעזה "מקושט בציורי קיר של ספינות ישראליות המתפוצצות וג'יפים שרופים". בבית ספר יסודי לבנים, הסמוך לאזור, "פוסטרים המהללים מחבלים מתאבדים" נתלשו מקירותיהן של כיתות.
אלוף במילואים יוני פיגל, המושל הצבאי לשעבר בשטחים, נתן עדות ב-2002 על כך שמועסקי אונר"א היו פעילי חמאס.
עד שנת 2003, היה ברור כי "מחנות אונר"א נהפכו למרכזן של פעולות טרור. לעיתים קרובות קורה שבמחנות הללו מחבלים מגויסים, עוברים הכשרה ונשלחים הלאה, וכן מיוצרים כלי נשק; המחנות (וכן מתקני אונר"א) משמשים להסתרת מחבלים וכלי נשק. המחנות מספקות מקלט בטוח עבור המחבלים מבחוץ, בזמן שתושבי המחנות עצמם מעורבים בפעילויות טרור".
פעילות חמאס בבתי ספר של אונר"א
חמאס, וארגונים הקשורים אליו, יכלו לקדם את האידיאולוגיה שלהם בתוככי בתי הספר של אונר"א בעזה הרבה לפני שליטה פוליטית של חמאס באזור. בקיץ של שנת 2000 בתי הספר של אונר"א שימשו כבסיסים להכשרתם הצבאית של 25,000 נערים פלשתינים צעירים; ילדים בגילאים 8 עד 16 למדו כיצד להכין בקבוקי תבערה ומטעני צד. "אחד מהמוטיבים המשותפים במחנות הפליטים היה ההכנות לקראת עימותים מזוינים: "אחד מהתרגילים של ילדי המחנות הללו הנו שיסוף גרונם של ישראלים".
ב-6 ביוני 2001 ארגנה תנועת החמאס כנס בבית ספר במחנה הפליטים ג'בליה שבעזה, השייך לאונר"א, בהשתתפותם של חברי האדמיניסטרציה של בית הספר, מורים ומאות תלמידים. סאהיל אלהינאדי, שייצג עבור אונר"א את מגזר המורים, שיבח את הסטודנטים הפעילים בחמאס אשר הוציאו לפועל פיגועי התאבדות נגד ישראל.
טקס אזכרה לשייח יאסין - אשר עמד בראש חמאס ונהרג על-ידי ישראל - נערך בבית הספר לבנים של אונר"א במחנה הפליטים בלטה בתאריך ה-3 לאפריל, 2004. פעילים רעולי פנים החזיקו בידיהם טילי קסאם מדומים; משפחותיהם של "הקדושים המעונים (מרטירים)" קיבלו מתנות הודיה ותעודות הוקרה.
איגוד המורים של אונר"א היה תחת חסות החמאס מעל 10 שנים; נציגים לאומניים מוסלמים של ארגון האחדות בעזה ניצחו, באופן עקבי, בבחירות לאיגוד וניהלו את הוועדה המנהלת במשך שנים. הדבר המטריד במיוחד הוא השליטה העצומה של נספחי חמאס בתוך אוכלוסיית המורים שהועסקו על-ידי אונר"א, בגלל השפעתם על דורות של ילדי פליטים (לדוגמה, צאצאים של הפליטים הרשומים באונר"א).
אמנם, צורה נוספת בה בני הנוער הלומדים בבתי הספר של אונר"א בעזה הושפעו היא דרך קבוצה המכונה הגוש (בלוק) האיסלאמי - שהייתה מקושרת, באופן אידיאולוגי, לתנועת החמאס ופעלה במסגרתו. בהיותו מסור
ל"אסלמיזציה" של "הסוגיה הפלשתינית" ולצורך לשחרר לחופשי את כל אדמות "פלשתין", הגוש נדרש על-ידי החמאס לקדם ביתר שאת את מטרותיו של החמאס בתוך בתי הספר, על-מנת להכין את הדור הבא לשחרורה של פלשתין.
הגוש מימן אירועים שונים כדלקמן:
במחנה אונר"א נוזירט שבעזה יצא לאור עלון החדשות, אותו חילקו בבתי הספר. אורגנה צעדה בכדי לעודד הזדהות עם ה"מרטיר" (קדוש מעונה), מוחמד-אל בבלי, אשר היה פעיל בחמאס ונהרג בפעולת טרור. הוסדרו ביקורים לבתיהם של ה"מרטירים". במחנה אונר"א מגאזי שבעזה, הראו לסטודנטים סרטים שדנו בג'יהאד. עלון חדשות של "ג'יהאד" חולק בשני בתי ספר לבנים; עלון זה כיבד את זכרו של אדם שנהרג על-ידי צה"ל.
במחנה האונר"א בוריג' שבעזה, דרשן מטעם הגוש האיסלאמי הרצה שיעור בפני הסטודנטים בנושא דרכי קירוב אנשים לאיסלאם; המצגת הוקירה שני מייסדי חמאס היושבים בבתי כלא בישראל. בשני בתי ספר ארגנו ימי תרבות; הדגש הושם על החשיבות להיהפך ל"מרטיר".
אחריות אונר"א
כאשר מעיינים במידע זה כעת, עם היכולת להסתכל לאחור ולהבין ולאור כל מה שהתרחש בשנתיים האחרונות, אי אפשר שלא לחוש מוכי הלם מהעובדה שאונר"א אחראית לאירועים הללו. הקשר בין פעילות חמאס בשנים עברו - בעיקר פעילותו בעזה - לבין מה שאירע לאחר מכן הוא ברור.
אונר"א העלימה עין בעיקר במהלך שנות התגברות כוחו של חמאס בעזה. עמדתה הקבועה של אונר"א בשנים האחרונות הייתה שהיא אינה אחראית ואינה שולטת על המחנות אלא רק על המתקנים שלהם, וכיון שאיננה מחזיקה כוח משטרתי, אינה יכולה לפקח על הנעשה. תשובה זו אינה מספקת כלל וכלל. הנראה כאן הוא קידומה של אידיאולוגיה חמאסניקית – איסלאמית /ג'יהאדיסטית - בקרב בתי הספר המנוהלים על-ידי אונר"א. אנו צופים בצוות הוראה בעל השפעה המועסק בבתי הספר של אונר"א בעזה אשר היו, קודם לכן, מסופחים וקשורים לגוש האיסלאמי. כמו-כן אנו צופים באירועים של החמאס אשר גם הם מנוהלים על ידם, ומעלים על נס את המרטירים ואת הג'יהאד ומתקיימים בשטחי בתי הספר של אונר"א בעזה, ובחלק מהפעמים אף מערבים צוות מורים המועסק על-ידי אונר"א.
אין זה בלתי סביר לצפות לכך שאונר"א, לכל הפחות, הייתה מייסדת חוק האוסר את העסקתם של מורים הקשורים לארגונים האיסלאמיים. חוק נוסף אשר היה צריך להיחקק הוא חוק האוסר כל חגיגה לכבודם של מרטירים או לכבוד הג'יהאד בשטחי בתי הספר של אונר"א.
יש לחשוד לכך כי הייתה נטייה שלא לחשוף את הסיטואציה, בין השאר מפאת החשש כי המודעות הבינלאומית למה שהתרחש במתקני אונר"א תגרום לצמצום התרומות.
אמנם, ללא ספק משהו נוסף התרחש. אונר"א יצרה בעצמה מעגל סגור. כפי שתואר לעיל, אחוז ניכר של הפליטים הרשומים אצל אונר"א הפכו לקיצונים, וכל זה הודות לתמיכתה של אונר"א. עם זאת, עם מעט יוצאים מן הכלל, אותם פליטים הם אלה שהיו ועדיין מועסקים על-ידי אונר"א, אשר לא ראתה לנכון לאסור את הצטרפותם לקבוצות "פוליטיות". אונר"א הייתה שקועה באווירה של אידיאולוגיה קיצונית, ובעודה בוחרת בדרך הכי פחות מתנגדת, אפשרה למצב זה להימשך.
כך הסביר אל"מ פיגל (נוספה ההדגשה): "כל עוד מועסקי אונר"א הם חברים בארגוני הפת"ח, החמאס והחזית העממית לשחרור פלשתין, הם ישאפו לממש את האינטרסים של מפלגתם במסגרת העבודה שלהם... מי יפקח עליהם ויוודא שלא ינהגו כך? אונר"א? הם בעצמם אונר"א".
וכך היה שהמזכיר הכללי הקודם, פיטר הנסון, גרם לבהלה כאשר הודה בגלוי לב, בראיון שהתנהל באוקטובר 2004 עם תאגיד השידור הקנדי כי "אני בטוח שישנם חברי חמאס ברשימת מקבלי המשכורת של אונר"א, ואינני רואה בכך פשע... חמאס, בתור ארגון פוליטי, לא אומר שכל חבר הוא גם מיליטנטי, ואנו איננו עושים הערכה פוליטית ומניעים אדם מלהשתכנע לצד אחד כנגד האחר".
מורים שהועסקו על-ידי אונר"א וצורפו לחמאס, כדבריו של אל"מ פיגל, "שאפו לממש את האינטרסים של מפלגתם במסגרת עבודתם". צעירים חונכו על ברכי האידיאולוגיה האיסלאמית תחת עינם הפקוחה של אונר"א.
ללא ספק, אחד המורים הידועים ביותר (לשמצה) אשר לימד בבתי הספר של אונר"א בעזה הנו השייח אחמד יאסין, מייסד החמאס, אשר עבד כמורה בין השנים 1967 ועד 1984.
עם זאת, אישיות נוספת המוכרת בחמאס, סעיד סיאם, לימד בבתי ספר של אונר"א בעזה. כמורה בין השנים 1980 ועד 2000, היה פעיל באיגוד של אונר"א, וניהל את הוועדה של מגזר המורים במשך שבע שנים.
תמיכה כלכלית במחבלים
בנקודת הזמן הזו, אונר"א בהחלט מספקת משאבים כספיים לחלק מהמחבלים בעזה, שהנם גם פליטים רשומים ויתכן ואף חיים במחנות הפליטים של אונר"א. אין לאונר"א כל מדיניות לגבי בדיקת הסתפחותם של מקבלי הכספים ואינה מתעדת את פעילותם.
רקע: ספטמבר - דצמבר 2005
בחודש אוגוסט ובתחילת חודש ספטמבר 2005, ממשלת ישראל יצאה מעזה – תוך פינוי כל הקהילות היהודיות ופריסתו מחדש של צה"ל. בהעדר נוכחותו של צה"ל, רמת האלימות בתוך עזה גברה למכביר; אחוז ניכר מתופעת האלימות התרכז במחנות הפליטים של אונר"א ואף נבע מהם.
ב-23 בספטמבר 2005, במהלך הפגנה גדולה של החמאס במחנה אונר"א בג'בליה, התרחשה תאונה שגרמה למותם של 19 פלשתינים ולפציעתם של למעלה מ-85 פלשתינים. ככל הנראה, הדבר התרחש כאשר קסאמים אשר הובלו על גבי משאיות למטרת ראווה בתוך מצעד, התפוצצו.
ביום למחרת, כתגובה למטר יריות של טילי קסאם ששוגרו מעזה, ערך צה"ל סדרה של תקיפות על מחסני טילים ומפעלי ייצור. אחת מהתקיפות הללו הייתה במחנה ג'בליה.
ב-28 לספטמבר, 2005, ישראל איתרה מבנה ששימש את המחבלים של החזית העממית במחנה אונר"א בוריג'.
באוקטובר 2005, מנהיג החמאס ניזאר ריאן, היושב במחנה ג'בליה, התרברב על כך שהחמאס מייצר בעצמו את המרגמות והמשגרים בהם משתמש.
ב-1 לנובמבר 2005, ישראל איתרה רכב בתוך מחנה ג'בליה אשר הסיע את אחד מתושבי המחנה - חסאן מדהון - מחבל מטעם ארגון חללי אל-אקצה - המשתף פעולה עם החמאס. מחבל זה היה אחראי על שיגורם של טילים לישראל בשבועות שקדמו לחיסולו. הוא גם תכנן ויזם פיגועי התאבדות.
ב-6 לדצמבר 2006 ה-יו. פי. איי (איגוד העיתונות הבינלאומית) דיווחו על כך שנציג חיזבאללה נפגש עם הפלשתינים אבו מהוג'ין, שיהאדה ג'אוור וחאלד סאפין, מנהיגי הכוחות הצבאיים הפלשתינים במחנה הפליטים בוריג'.
גורמי המצב העכשווי
ינואר 2006 - מאי 2007
בינואר 2006 ניצח החמאס ניצחון גורף בבחירות לרשות הפלסטינאית. בחודש מרץ כבר נוסדה ממשלה שהייתה מורכבת ברובה מהחמאס, כשלאחריה הוקמה ממשלת אחדות במרץ 2007. מנהיג החמאס, איסמאיל הניה, שנבחר להיות ראש ממשלה, גדל במחנה הפליטים של אונר"א על חוף עזה ולמד בבתי הספר של אונר"א.
הטרור ממשיך לנבוע מתוך מחנות אונר"א
האלימות הנובעת מעזה - ובחלקה הגדול ממחנות הפליטים של אונר"א – המשיכה בתקופה זו. ההתקפות הפכו לקטלניות יותר, עם התגברות כוחם ודיוקם של הקסאמים, ובפעם הראשונה, במרץ 2006, שוגרו קטיושות, אשר היו מדויקות יותר וחזקות יותר.
בנוסף לכך, ב-25 ליוני 2006, חייל צה"ל רב"ט גלעד שליט נחטף בידי מחבלים של החמאס, אשר חדרו לישראל דרך מנהרות סמוך לכרם שלום. המודיעין הישראלי איתר אותו בתחילה במחנה הפליטים של אונר"א - חאן יונס.
בתקופה זו נערכו פעולות חוזרות ונשנות של ישראל אל תוך המחנות, במטרה לתפוס מחבלים ולהשמיד מחסני נשק ואתרי שיגור - כמו גם לנסות לאתר את שליט. כמו-כן, היו דיווחים נוספים אודות פעילות טרור בתוך המחנות.
במאי 2006, דווח כי פעילי ג'יהאד נכנסו למחנה חאן יונס בדרום עזה.
ביוני 2006, ביצעה ישראל תקיפה אווירית על מחנה ג'בליה במטרה לחסל פעילי ארגון חללי אל-אקצה, שהוא זרוע ארגון הטרור של הפת"ח. בנוסף לכך, פגעה ישראל במטה הביטחון של החמאס הנמצא במחנה זה.
אירוע נוסף שהתרחש ביוני, ובו הרגה ישראל את המפקח הכללי של משרד הפנים והביטחון הלאומי הפלשתיני, ג'מאל אבו סמהדנה. בתור תושב מחנה הפליטים רפיח, השייך לאונר"א, התאבלו עליו אנשים רבים מהאוכלוסיה המקומית.
ישראל נכנסה למחנה אונר"א מוגאזי במרכז עזה, ביולי 2006, וחיסלה לפחות שלושה פעילי חמאס.
באוקטובר 2006, תושב מחנה פליטים בעזה שהצטרף לחמאס, מת בזמן שסייע בחפירת מנהרה המחברת בין עזה לישראל.
באפריל 2007, הסתובבו על פני השטח שמועות בדבר שחרורם של מספר אסירים פלשתינים ספציפיים תמורת שחרורו של שליט. אחד האסירים המדוברים היה יחיא סינוואר, ממחנה הפליטים חאן יונס, אשר ייסד את היחידה הצבאית הראשונה של החמאס בשנת 1988.
במאי 2007, מחנה אונר"א נוזירט זוהה כאתר לשיגור טילי קסאם וצה"ל גילו שם גם מתקן לאחסון כלי נשק.
עניינים הומניטאריים
עד תחילת מאי 2006, החלה הקהילה הבינלאומית, כתגובה לשליטת החמאס על ממשלת הרשות הפלסטינאית, להקפיא את הסיועה לרשות הפלסטינאית.
בנקודה זו הועלתה הצעה, שנתמכה על-ידי מספר גורמים, לפיה אונר"א תקבל על עצמה תפקיד רחב יותר כסוכנת רווחה, ודרכה תחולקנה קרנות סעד למצבי חירום, בעיקר בתוך האוכלוסיה הפלסטינאית. עם זאת, אונר"א בעצמה הביעה העדר רצון לקחת על עצמה תפקיד זה, מתוך החשש שלא יהיו לה די משאבים לכך. נציגים התעקשו לציין כי עדיפותה הראשונה של אונר"א תהיה הפליטים. אמנם, אף על-פי שעמדתה של אונר"א היא לתמוך בפליטים ולטפל בהם, הגיע מידע בעבר המעיד על כך שפלשתינים, שאינם פליטים אך הם נזקקים, גם כן נהנים מסיוע מצד אונר"א.
באותו זמן בו אונר"א התנגדה להרחבת מסגרת תפקידה, הסוכנות קראה לעזרה בדבר הצורך בתרומות בינלאומיות. ביוני 2006, אונר"א הכריזה על כך שעוד 90,000 פליטים מקבלים סיוע חירום של מזון. מרבית הפליטים הללו היו עובדי ממשלה (רשות הפלסטינאית) אשר לא קיבלו משכורת מאז חודש מרץ. עובדה זו - שפלשתינים העובדים בממשלה של הרשות הפלסטינאית עדיין נחשבים "פליטים" - מדגישה את חוסר ההגיון של המערכת בה אונר"א פועלת.
במהלך החדשים הבאים, הגיעו דיווחים מתוך אונר"א בדבר מצב חירום כה חמור עד כדי הפסקת שירותיה. באותו הזמן, מספר מדינות הודיעו על התחייבותן להעניק עזרה.
פגיעותה של אונר"א
בזמן התגברות אי הסדר בעזה, אונר"א מצאה את עצמה בעמדה של חוסר וודאות. ב-17 למרץ 2007 נורו יריות אל עבר השיירה בה נסע ג'ון גינג, מנהל המבצעים של אונר"א בעזה. האירוע נחשב כניסיון התנקשות על-ידי מיליטנטים קיצוניים: גינג יצא ללא פגע אך מכוניתו חטפה 11 כדורים. ב-22 למרץ, דווח כי נחטף אחד מרכבי אונר"א.
לאור כל הנאמר לעיל החליט האו"ם בסוף חודש מרץ לקצץ בצוות הבינלאומי של אונר"א המוצב ברצועת עזה. במקום לבחון את הגברת כמות המבצעים, בדיוק ההפך קרה.
ב-6 למאי, נושאי נשק מוסלמים קיצוניים פתחו באש על בית הספר היסודי של אונר"א, במהלך חגיגת יום ספורט, בגלל אי-שביעות רצונם מהמתרחש. שומר אחד נהרג ועוד שמונה, כולל שני ילדים, נפצעו; כלי רכב נהרס. אירוע זה תוכנן היטב וכלל כ-70 קיצוניים, שכנראה היו קשורים לאל-קעידא.
במספר פעמים במהלך חודש מאי, תידרכו את צוותי המורים של אונר"א לקצר את יום עבודתם או להישאר בביתם בגלל סכנות פוטנציאליות.
בפרשיה אירונית קרה שאותה הסוכנות שהעלימה עין מפעילות הטרור בתחום שיפוטה, והוכיחה את עצמה הן כתומכת עיקרית והן כמגנה על הפלשתינים בעזה, מצאה עצמה זה עתה מוקד האלימות, כך שיכולתה לתפקד קטנה בהרבה. מצב זה החריף, בחלקו הגדול, בשל האלימות העקובה בדם שהתנהלה בין מספר קבוצות פלסטינאיות.
הטייה בטענות
במהלך השנים שעברו חזר ונשנה המצב בו אנשי הסגל הבכיר באונר"א, תוך הבעת דאגתם כלפי המצוקה של הפלשתינים, נמנעים מלציין את הגורם לאותה המצוקה - פעולותיהם של המחבלים - ומתמקדים, במקום זה, בישראל. יתרה מכך, אין זה נדיר למצוא בטענות עיוותים של העובדות. תבנית זו חזרה על עצמה במהלך התקופה הנדונה כאן:
ב-21 ביוני 2006, המפקחת מטעם האו"ם גנרל קארן אבו-זאיד, כתגובה להריגתם בשוגג של שני ילדים פלשתינים במהלך תקיפה אווירית של ישראל בצפון עזה, אמרה "נעצבתי מאוד לשמוע על הטרגדיות הללו, כה סמוך להריגות שהיו בחוף עזה".
אמנם, ה"הריגות בחוף עזה" - אירוע בו שבעה בני אדם נהרגו במהלך פיקניק שערכו, בגין התפוצצות שהתרחשה בחוף עזה - הוצגו, כשבוע ימים לפני הצהרתה של אבו-זאיד, כלא קשורים לפעילותה של ישראל. יתרה מכך, היא לא הזכירה דבר בקשר לסיבה בגינה ישראל עורכת את הפשיטה - שיגור קסאמים על-ידי פלשתינים או ירי מרגמות.
ב-12 ליולי 2006, בראיון עם עיתון 'הארץ', אבו זאיד אמרה, "הילדים רואים, כמו כולם, את המתרחש סביבם. לצערי הם יהיו אלה שינהיגו את האינתיפאדה השלישית... המורים והיועצים שלנו השקיעו מאמץ ניכר בהטמעת ערכי השלום. אני מאמינה כי הכלים המפותחים שהענקנו לילדים יחזיקו לאורך זמן, והם יתגברו על המשבר הזה". לאור העובדה שמורים של החמאס לימדו בכיתות בתי הספר של אונר"א בעזה, תוכניות הגוש האיסלאמי אושרו בבתי הספר והשימוש בחומר חינוכי של הרשות הפלסטינאית הכולל מפות בלי ישראל בתוכן ותומך בג'יהאד, אזי הטענה כי אונר"א מחנכת לשלום היא טענה מפתיעה משהו.
תלונה מתמשכת של אונר"א הייתה בנוגע לתרגילי צה"ל בסגירת המעברים לעזה, אשר מעכבים את יכולתה של הסוכנות להעביר פנימה סחורה ואספקה. זהו המצב בעיקר בנושא מעבר קרני. חיילי צה"ל נהרגו בתקיפות במקום זה בעבר, וישראל מצאה לנכון ולהכרחי לסגור את המעבר הזה כשהייתה אזהרה על תקיפה קרבה ובאה - מקרה שאינו נדיר. עם זאת, אונר"א סירבה להשתמש במעברים חלופיים שצה"ל פתח עבורה, מתוך טענה שהדבר יגרום לאריזה מחדש של הסחורה ולכן גם להתייקרותו. אי לכך, אונר"א נוהגת לבחור, במקרים אלה, למנוע ממקבלים פוטנציאלים את סחורתה, גם במקרים בהם ניתן להכניס מעט סחורה ומוצרים.
המצב העכשווי:
מיוני ועד אמצע נובמבר 2007
ביוני גברה האלימות בין הפת"ח לחמאס בעזה עד לכדי מלחמת אזרחים. לאחר חמישה ימי לחימה חמאס הביסו את הפת"ח - אשר נסוגו ליהודה ושומרון - והשתלטו על עזה ב-15 ליוני 2007. נשיא הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס פירק את ממשלת האחדות ומינה ממשלה משרתת למשול ביהודה ושומרון, אותה כינה החמאס בלתי ליגאלית.
בעוד שבשבועיים האחרונים נוצר קשר בלתי רשמי או סודי בין החמאס והפת"ח, בזמן שדברים אלה נכתבים המצב נותר בסטטוס קוו. ברמה מסוימת, חמאס היו והנם תחת מצור בזמן שישראל וכוחות המערב ניסו לחזק ארגון פת"ח "מתון" לכאורה.
הרבה ממה שאנו רואים עכשיו הנו המשך או הרחבה של תבניות קודמות.
התגברות הטרור
שיגור טילים וירי מרגמות גבר בתקופה זו. תופעה המדאיגה, באופן יחסי, את ישראל היא תופעת הברחות הנשק ושאר חומרים אל תוך עזה ברשותם של מצרים, ייצור כלי הנשק והכנת רזרבות למצבי חירום.
הצהרות ואי-הצהרות פוליטיות
אם העמדה הקודמת של אונר"א ראתה בישראל כאחראית בעיקר על סגירת המעברים לעזה, אזי עמדה זו התהפכה כדברי ג'ון גינג אשר נאמרו בחודש יולי, כתגובה למעשה הטרור של הפגזת המעברים, וכדבריו "ברור מאוד כי האחריות חלה על הפלשתינים".
בראשית אוגוסט גינג שוב ביקר את ישראל, כאשר הוא גינה את כניסתה לבית ספר של אונר"א בעזה. "זוהי הסגת גבול ואנו מצפים מצה"ל לעצור כל מבצע אשר מסכן את אנשי הצוות ופוגע במתקנים שלנו" אמר. אולם, כוחות ישראלים עצרו שני שומרים של בית הספר במהלך מבצע זה, ולאור זאת אמור היה המעשה לקבל לגיטימציה. גינג אינו מתייחס לאספקט זה של המצב, כלל וכלל.
קארן אבו-זאיד, במהלך ראיון שנערך בספטמבר עם עקיבא אלדר מעיתון 'הארץ' ציינה כי "אפילו אנשי חמאס מדברים על הפתרון של שתי מדינות ומדינת ישראל. הם השלימו עם זה". הייצוג הבלתי הולם של המציאות הנו מפתח לסימפטיות של אבו זאיד.
כמו-כן אמרה אבו זאיד בראיון שנערך עימה כי מספר הולך וגובר של פליטים בעזה מבקשים סיוע חירום מאונר"א בגלל המצב הקשה. "המצוקה שלהם" אמנם, "לא מצמצמת את תמיכתם בחמאס וכן גם לא מפיגה את שאיפותיהם לשוב אל בתיהם, אותם נטשו לפני 60 שנה". וכך, היא משקפת כאן מציאות בקרבנו, מציאות אותה אונר"א מקבלת.
עניינים הומניטאריים
במהלך המלחמה בין הפת"ח והחמאס, שלעיתים גבלה במתקנים של אונר"א, 18 קליניקות רפואיות ושלושה מרכזים לחלוקת מזון נאלצו להיסגר באופן זמני. לאחר ששני עובדי אונר"א נהרגו ושניים נוספים נפצעו, אונר"א הכריזה כי מלבד מצבי חרום של חלוקת מזון ושירותים רפואיים חיוניים, פעילותה תושהה, באופן זמני. ברגע שלחמאס הייתה שליטה מלאה ונצפתה ירידה באלימות, אונר"א הכריזה על חזרה לשירותיה עד ה-17 ליוני.
בשבועות ובחדשים העוקבים לכך מוקד העניינים היה סגירתם של המעברים מישראל לעזה, אשר על-פי אונר"א, יצרו מצב של משבר הומאניטארי.
על-פי שלמה דרור, דובר המנהל האזרחי של צה"ל בעזה, ישנה כמות מספקת של מזון בעזה; ישראל נותנת רשות לכך שמספיק מזון יועבר פנימה כך שתהיה אספקה הולמת במקרה של סגירת המעברים: אספקה של מגוון מוצרי מזון בכמות המספקת לשבועיים עד שלושה חדשים. תוכניות ממשלתיות אחרות, כתוכנית המזון העולמית, מסייעים גם כן.
ישנן גם אספקות רפואיות חיוניות. פלשתינים מועברים לישראל לטיפול רפואי, כאשר 80% מהבקשות מאושרות. אספקת החשמל (עוד עליו בהמשך) והמים הולמת, גם כן.
דרור מדווח כי החמאס שולט באמצעות טרור ואונר"א מפחדת ולכן לא תעביר עליהם ביקורת.
ישנו פולמוס בדבר שאלת ההגדרה של צרכים הומניטריים בסיסיים. אונר"א מכירה בכך שישראל הביאה ועודנה מביאה מזון ותכשירים רפואיים, אך הביעה מצוקה על כך שהם אסרו להכניס חומרי בנייה, או ניירות וספרי לימוד לבתי הספר של אונר"א. דרור אומר כי ישראל נתנה רשות להגדיל את כמות החמרים שיכולים להיכנס, לאחר בקשה מצד הרשות הפלסטינאית. הדבר המדאיג, עבור ישראל, היה שאונר"א תעביר את החומרים הללו לידיהם של החמאס. אומנם ישראל אינה חפצה לראות בסבלם של הפלשתינים בעזה סביב חסכים בסיסיים, אך היא גם אינה מוכנה, בשום צורה שהיא, להקל על תפקודו של החמאס: מה שדורש ממנה לצעוד על חבל דק.
