מימצאים חמורים שמעלה מחקר עדכני של "המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון" מעידים על האינדוקטרינציה השיטתית שעוברים תלמידי בתי הספר של הרשות הפלשתינית במימון מדינות באירופה המתירה את דמם של הישראלים והיהודים
ישראל והיהודים בספרי הלימוד החדשים של הרשות הפלשתינית: דה-לגיטימציה, דמוניזציה, ג'יהאד, מות קדושים וזכות השיבה
▪ ▪ ▪
הקדמה
בין 2000 ל-2006 הכניסה הרשות הפלשתינית תוכנית לימודים חדשהלכל בתי הספר ביהודה, שומרון ועזה, כמו גם בבתי הספר במזרח ירושלים. במסגרת פרויקט שמומן בחלקו על-ידי מדינות אירופיות, הודפסו למעלה מ-250 ספרים לכיתות א'-י"ב במקצועות השונים. הספרים נדפסים מחדש כל העת, עם שינויים פה ושם, אבל עיקרי היסוד ביחס לישראל והיהודים לא שונו: דה-לגיטימציה, הן של קיום ישראל והן של עצם נוכחותם של היהודים בארץ, דמוניזציה של ישראל והיהודים עד כדי התרת דמם, העדר כל קריאה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. במקום זה מושם דגש על מאבק אלים לשחרור פלשתין, מבלי להגבילו לשטחי יהודה, שומרון ועזה. ג'יהאד, מרטיריות ומה שמכונה "זכות השיבה" הם חלק בלתי נפרד מאותו מאבק אלים.
להלן דוגמאות הלקוחות מהגירסאות החדשות ביותר של ספרים שהודפסו ברובם בשנים 2014 ו-2015.
דה-לגיטימציה
1. הקמת ישראל ב-1948 על-פי החלטת החלוקה של האו"ם מ-1947 נחשבת ל"כיבוש":
"הכיבוש הישראלי
בחברה הפלשתינית פגע האסון (נכבה) של שנת 1948 בידי הארגונים הציוניים, באופן שרוב הפלשתינים אולצו לעזוב את אדמתם, ומדינת ישראל הוקמה בחלק מפלשתין..."
(חינוך לאומי, כיתה ה' (2014) ע' 30)
2. הארץ כולה היא "ערבית ומוסלמית" כמצויין במפה:
"שיעור 4: פלשתין היא ערבית-מוסלמית
העם הפלשתיני הוא חלק מהאומה הערבית המוסלמית" (הכיתוב מתייחס אל כל השטח מהים עד הירדן כ"פלשתין").
(חינוך לאומי, כיתה ב', חלק א' (2015) ע' 16)
3. פלשתין מחליפה את ישראל באזור:
"אני לומד:
ארצות הלבנט (בילאד א-שאם בערבית) נקראו בשם זה מפני שהן נמצאות מצפון לכעבה המכובדת. ארצות הלבנט כוללות היום את המדינות הבאות: פלשתין, ירדן, לבנון וסוריה".
(היסטוריה של הציוויליזציות העתיקות, כיתה ה' (2014) ע' 27)
4. "מדינת פלשתין" מחליפה את ישראל באיור שלהלן המלווה שאלה בחשבון:
"13. עצמאות מדינת פלשתין הוכרזה בשנת 1988 (באלג'יר). כמה שנים עברו מאז הכרזת העצמאות?
הפתרון: ......"
(מתמטיקה, כיתה ג', חלק א' (2012) ע' 80)
5. ששת מיליוני היהודים בישראל אינם נמנים על תושבי הארץ, בניגוד לאזרחי ישראל הערבים (השימוש במילה "פנים" נועד לעקיפת הביטוי "שטח ישראל"):
"הבה נבחן את הנתונים המספריים - תושבי פלשתין ב-1.2.1999
אחוז
1. הגדה (המערבית) 1,967,000
2. (רצועת) עזה 1,113,000 36%
3. הפלשתינים של הפנים (כלומר של ישראל בגבולות 67) 1,094,000 13%
4. הפלשתינים של התפוצות 4,419,000 51%
סה"כ 8,098,000 100%"
(חינוך לאומי, כיתה ו' (2014) ע' 10)
דמוניזציה ודה-הומניזציה
1. שיר שעושה דמוניזציה לאדם הישראלי/יהודי:
"במה תשיב
אם יתקוף את בני ביתך
אדם זר
שהתפתה מהיותו בעל נשק
וחשף ניבי זאב
במה תשיב אם יטען
שמטע התמרים
ופרדס התפוזים
ועצי הזית הערבים (סורים) שלך
ואתה-עצמך
ואשתך סלמא
ובניך הטובים
הם (כולם) רווחי מלחמה
ורכוש שלל".
(קריאה וטקסטים, כיתה ט', חלק ב' (2014) ע' 51 - 53)
2. יהודים ו/או ישראלים מתוארים כנחשים פולשים:
"בחייך! איך זה פולשים נחשים אלינו..."
3. הריגת היהודים על-ידי המוסלמים מוצג כתנאי מתנאי יום הדין:
"הלחימה ביהודים והניצחון עליהם: השליח (מוחמד) כבר בישר את קץ העושק מצד היהודים על האדמה הקדושה הזאת ואת סילוק שחיתותם וכיבושה בידיהם. (נמסר) מפי אבו הוריירה (אחד מחברי הנביא מוחמד ומוסר מסורות מפיו) שהנביא אמר: לא יבוא יום הדין עד שילחמו המוסלמים ביהודים, והמוסלמים יהרגו אותם, עד כדי כך שהיהודי יתחבא מאחורי סלע או עץ ואז יאמר הסלע או העץ: 'הוי מוסלמי, הוי עובד אלוהים, יש יהודי מאחורי, הרגהו' - חוץ משיח הימלוח, שכן הוא עץ של היהודים"
(האמונה, כיתה י"א (המגמה השרעית) (2013) ע' 94)
מאבק אלים, ג'יהאד, מות-קדושים ו"זכות השיבה" במקום שלום
1. ג'יהאד בפלשתין (הבית הראשון משיר):
"שיעור 11: פלשתין מאת המשורר עלי מחמוד טאהא
אחי, העושקים עברו (כל) גבול ולכן הג'יהאד וההקרבה הם חובה..."
(קריאה וטקסטים, כיתה ח', חלק א' (2015) ע' 44)
2. שיר "השהיד" (קטעים - כולל בית הקורא ישירות למות-קדושים):
"השהיד (קטעים)
...
שמיעת שקשוק (נשק) נעימה לאוזני
ומשמחת את נפשי זרימת הדם
ו(כן) גוף המוטל על קרקע הישימון
שעליו מתקוטטים טורפי המדבר
...
בחייך! זהו מות גברים
ומי שמבקש מוות אצילי, הריהו זה!".
(שפתנו היפה, כיתה ז' (2014) ע' 75)
3. בית של שיר נוסף המציג מות קדושים כמסיבת חתונה:
"הו מולדתי, לא אבכה בחתונה הזאת
כי ערביותנו מסרבת שנבכה את השהידים"
4. האופי האלים של שיבתם המיוחלת של מיליוני מי שמכונים "פליטים" לתוך ישראל של היום:
"אנו שבים
שבים, שבים, אנו שבים
שכן לא יהיו גבולות, ו(לא) מצודות ומבצרים
הרימו זעקה, הוי אלה שעזבו:
'אנו שבים'
שבים אל מקומות המגורים, אל המישורים, אל ההרים
תחת דגלי התהילה, הג'יהאד והמאבק
בדם, הקרבה, אחווה ונאמנות
אנו שבים
שבים, הוי גבעות, שבים, הוי רמות
שבים לילדות, שבים לנעורים
לג'יהאד במישורים הגבוהים, ולקציר בארץ
אנו שבים".
(שפתנו היפה, כיתה ה', חלק א' (2015) ע' 50).
הדברים שהובאו לעיל מדברים בעד עצמם. הם מראים בבירור על אלה ערכים מחנכת הרשות הפלשתינית את הילדים הכפופים למערכת החינוך שלה. ודאי לא לשלום.
הכותב הוא מזרחן, עיתונאי בשפה הערבית. שימש כחוקר ראשי, ומנהל המחקר, במכון למעקב אחר החינוך לשלום וסובלנות בבתי הספר (IMPACT-SE, ובעבר היה ידוע בשם "המרכז למעקב אחר השפעות השלום" – CMIP). פרסם למעלה מ-10 דוחות על ספרי הלימוד ברש"פ ובמדינות ערב. סיכום מחקריו בנושא מצוי במאמרו"De-legitimization of Israel in Palestinian Authority Schoolbooks", Israel Affairs, Vol. 18 (2012), Issue 3, pp. 455-484, והערכת ממצאי נוסף שלו נמצאים באתר: [קישור].
