דוגמאות לאזכור זכות השיבה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית

מאת: ד"ר ארנון גרויס

(ינואר 2024)

זכות השיבה היא זכות יסוד בנרטיב הפלסטיני והוא בא לידי ביטוי בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. להלן שלוש דוגמאות הלקוחות כולן מהמהדורה האחרונה של ספרי הלימוד שבשימוש היום, כולל בבתיה"ס של אונר"א:

הצגת הנושא לתלמידי כתה ד' כוללת הסבר על היווצרות בעיית הפליטים ב-1948 מנקודת המבט הפלסטינית שעל בסיסה נוצרה תפיסת זכות השיבה במטרה להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור ולבטל את תוצאות המלחמה ההיא:

"אני למדתי:

הפלסטינים אולצו לעזוב את עריהם וכפריהם בפלסטין בשנת 1948 בשל הצרת צעדיהם ע"י הכובש הציוני והרג רבים מהם, כך שהם התגוררו במחנות פליטים בגדה המערבית, רצועת עזה  ובמדינות ערב השכנות כמו ירדן, לבנון וסוריה, ועדיין הם שם עד עתה.

הפלסטינים שגורשו מארצם נקראו פליטים והם עדיין מחזיקים במפתחות בתיהם ובמסמכי בעלותם על אדמותיהם ובתיהם שמהם אולצו להגר. זכותם לשוב אליהם."

(טיפוח לאומי וחברתי, כתה ד', חלק א' (2020) עמ' 34)

השיבה איננה תלויה בהסכם או ברצונה הטוב של ישראל. להיפך, היא חלק בלתי נפרד מהלחימה לשחרור השטח של פלסטין שנכבש ע"י ישראל ב-1948. להלן שיר המבטא זאת:

"אני בעל הזכות הגדולה שממנה אעשה את המחר

אשיבנה. אשיבנה כמולדת יקרה וריבונית

ארעיד את העולם מחר ואצעד כצבא מלוכד

יש לי פגישה במולדתי ולא יתכן שאשכח את הפגישה"

(השפה הערבית, כתה ה', חלק א' (2020) עמ' 86)

רעיון השיבה לפלסטין המשוחררת מודגש גם בקטע הבא מאותו ספר לימוד שהוא קטע סיום לסיפורו של פליט מ-1948:

"אנו נשוב; נשוב עם הנשרים הדואים; נשוב עם הרוח הנושבת בחוזקה; נשוב אל הכרם ועצי הזית; נשוב כדי להניף את דגל פלסטין, לצד פרח הכלנית, על גבעותינו הירוקות."

(השפה הערבית, כתה ה', חלק א' (2020) עמ' 84)