"פרק התדהמה" במכתב הנלווה שצירף מזכ"ל האו"ם באן קי־מון לדו"ח ועדת קאמרט, הוא לאמיתו של דבר פרק די מדהים. דו"ח קאמרט הפחות ידוע בציבור הוא אחיו הקטן של דו"ח דיוויס שפורסם רק בשבוע שעבר. דיוויס וחבריה בדקו, כזכור, את "פשעי המלחמה" של הצדדים הלוחמים במבצע צוק איתן. הדו"ח בן 207 העמודים, שכתב יועצו של מזכ"ל האו"ם, הגנרל בדימוס פטריק קאמרט, צימצם את עיסוקו לפגיעה שנגרמה בעזה בקיץ שעבר למתקני אונר"א (סוכנות הסיוע של האו"ם לפליטים הפלשתינים). הוא הוגדר סודי ביותר ורק תמצית ממנו - 27 עמודים - פורסמה בצנעה יחסית.

 

צילום: דובר צה"ל, רויטרס קריינות: רן מידן

• • •

אפשר אולי להבין את העובדה שדו"ח קאמרט הסודי נותר יחסית בצל. השימוש החוזר במתקני אונר"א לביצוע מעשי טרור גורם לאו"ם אי נעימות ומבוכה לא קטנה, אבל תדהמה? מערכת הביטחון הישראלית מתריעה כבר שנים על יחסי גומלין מזיקים ומסוכנים בין חמאס ושלוחותיו לבין אונר"א. ערימות של תיקים במערכת הביטחון מתעדות את התוצאות של יחסי הגומלין הללו, ושני דו"חות חדשים שפורסמו בימים האחרונים - האחד של המכון לאסטרטגיה ציונית והאחר של המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון שכתבו שני החוקרים הוותיקים דוד בדין וסא"ל (מיל') יוני דחוח־הלוי - מלמדים שהזיקה בין חמאס־עזה לאונר"א־עזה מוסיפה להתקיים. אונר"א עצמה פירסמה במהלך הלחימה, עוד בשנה שעברה, פרטים על האש שנורתה ממתקניה - ועדת קאמרט רק נתנה לכך גושפנקה רשמית. למשל, היא מצאה כי 21 פצצות מרגמה הוסתרו מתחת לשמיכה בכיתה סגורה בבית הספר היסודי א־שאטי ב' בעזה. היא ציינה שאמל"ח נמצא גם בבית הספר היסודי לבנים ג'באליה ג'. מאחורי מבנה בית הספר הזה הוצבו משגרי רקטות שנורו לעבר ישראל. גם בנוסיראת ב', בית ספר נוסף בעזה, הוטמנו ארגזי תחמושת ופצצות מרגמה שאף הם כוסו בשמיכות.

הדו"ח של סגן אלוף (מיל') ניר עמרן, שקרא השבוע לסיים את פעילות אונר"א ביהודה, בשומרון ובעזה, הלך אחורה יותר. עמרן הזכיר שכבר ב־2001 התקיימה ועידת חמאס בבית הספר של אונר"א בג'באליה שבעזה, ושבאותה ועידה נישאו נאומים של מנהיג חמאס דאז אחמד יאסין ושל נציג איגוד המורים באונר"א סוהיל אל־הינדי. אל־הינדי, שעשור מאוחר יותר אונר"א התנערה ממנו, שיבח אז את תלמידי בית הספר שביצעו פיגוע התאבדות נגד ישראלים.

עמרן גם הזכיר כי במבצע חומת מגן התחבאו מבוקשים בבתי הספר של אונר"א, וכי סניף רשמי של התנזים פעל מתוך בניין משרדים של הסוכנות, שבסביבתו פוזרו בתי מלאכה לייצור נשק. ב־2004 נעצרו והורשעו בבתי דין צבאיים כמה עובדי אונר"א בעקבות השלכת בקבוקי תבערה לעבר אוטובוס ישראלי. צה"ל הוכיח בעבר, מעיר עמרן עוד, שאמבולנסים של אונר"א שימשו להעברת מחבלים ונשק ברצועת עזה.

 

הקלות הבלתי נסבלת שבה ניצל לאורך השנים הטרור את אונר"א־עזה קשורה, ללא ספק, ליחסי הגומלין בין סוכנות האו"ם לפליטים לבין חמאס. בדין ודחוח־הלוי שבים ומספרים בדו"ח האחרון שלהם סיפור המלמד כי בעזה, אונר"א וחמאס הם לעיתים צד אחד של אותו המטבע, לפותים ומעורבבים זה בזה. ארגון העובדים של אונר"א, הם אומרים, נשלט הלכה למעשה זה שנים ארוכות על ידי חמאס.

בבחירות האחרונות שהתקיימו לאיגוד העובדים (ספטמבר 2012) ניצחה "הרשימה המקצועית" בהנהגתו של פעיל חמאס הבכיר סוהיל אל־הינדי. 11,500 עובדי אונר"א שהשתתפו בבחירות האלה בחרו ברובם המכריע ברשימה המקצועית המזוהה עם חמאס. הם העניקו לה את כל 11 המושבים של מגזר העובדים ו־8 מתוך 9 המושבים של מגזר השירותים.

אלא שאין מדובר רק בשליטה על איגוד מקצועי. פעילי טרור הועסקו בעבר בהוראה ובתפקידים בכירים במוסדות אונר"א. דחוח־הלוי מזכיר שסוהיל אל־הינדי הסביר במהלך האינתיפאדה השנייה כי "הדרך לפלשתין עוברת דרך דם השאהידים". חמאסניק אחר, עיסא עבד אל־האדי אל־בטראן, פוטר מאונר"א ב־2009 לאחר שנפצע בתאונת עבודה במסגרת פעילותו בגדודי עז א־דין אל־קסאם ומאוחר יותר, ביולי 2010, חוסל על ידי ישראל. עווד אל־קיק, מנהל מטעם אונר"א ברפיח, שימש במקביל ראש יחידת ההנדסה וייצור אמצעי הלחימה של הג'יהאד האיסלאמי ברצועה. גם הוא חוסל על ידי ישראל. שני עובדי אונר"א נוספים שחוסלו בשנים האחרונות בשל מעורבותם בטרור היו זוהיר אל־קייסי וסעיד סיאם.

ומה היום? האם באונר"א צומח דור נוסף של טרוריסטים בתחפושת? באונר"א שוללים אפשרות שכזאת מכל וכל, אבל דחוח־הלוי אומר שאת התשובה על כך נדע רק לאחר המבצע הבא של צה"ל. הוא מציין כי "אל־כותלה אל־איסלאמיה" (הגוש האיסלאמי) שמשמש זרוע רשמית של חמאס, מוסיף לפעול גם אחרי צוק איתן במוסדות החינוך ברצועת עזה ובאיו"ש; החל מבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים (כולל אלה שבניהול אונר"א) וכן בתיכונים, במכללות ובאוניברסיטאות.

"האסטרטגיה של הגוש האיסלאמי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים", מסביר דחוח־הלוי, "מתמקדת בניסיון למשוך את התלמידים למגוון הפעילויות שמקיים הארגון. פעילויות אלה נועדו לחזק את הקשר עם התלמידים ואת אמונתם באיסלאם, ובאופן הדרגתי - לקרב אותם לאידיאולוגיה של חמאס עד שיהפכו לפעילים בתנועה ובזרוע הצבאית שלה".

"בכל בית ספר", הוא ממשיך, "כולל בבתי הספר המנוהלים על ידי אונר"א, ממנה חמאס נציג העומד בראש שלוחת הגוש האיסלאמי. אותו אדם משמש גם מקשר לתנועה, אחראי לגיוס התלמידים לזרוע ומארגן את הפעילות בבי"ס ולאחר שעות הלימודים".

הפעילות שמקיים הגוש האיסלאמי היא אמצעי חשוב של חמאס לבצע אינדוקטרינציה של הדור הצעיר הן בבתי הספר הממלכתיים והן בבתי הספר של אונר"א ברצועת עזה, ולסלול את הדרך לגיוסו לשורות חמאס ואחר כך לגדודי אל־קסאם.

דחוח־הלוי בחן את קורות החיים של פעילי גדודי אל־קסאם שנהרגו, והוא חושף דפוס החוזר על עצמו: עשרות רבות של פעילי גדודי אל־קסאם התחילו את דרכם כפעילים בגוש האיסלאמי בבתי הספר של אונר"א ברצועת עזה, הצטרפו לחמאס ולאחים המוסלמים, ובשלב מאוחר יותר לזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א־דין אל־קסאם, כשכולם היו מעורבים בפעילות טרור נגד ישראל או בלחימה נגד כוחות צה"ל.

על פי המידע שריכז דחוח־הלוי, ברשימת בתי הספר של אונר"א שבהם הוסיף אל־כותלה אל־איסלאמיה לפעול גם לאחר צוק איתן, נמצאים בין היתר בית הספר עזה אל־ג'דידה א', ובתי הספר א־רימאל א' וא־רימאל ב'. כך לדוגמה, ב־22 בנובמבר 2014 השיק הגוש האיסלאמי בבית הספר א־רימאל ב' תוכנית לימודית היסטורית שכותרתה "אירועים בשבוע זה". מוחמד דבאבש, מתאם פעילות הגוש האיסלאמי בבית הספר, אמר באותו מעמד כי מטרת הפעילות היא לחבר את התלמידים להיסטוריה הפלשתינית. מנהל בית הספר מצידו הודה לדבאבש על פעילות הגוש האיסלאמי בקרב התלמידים.

 

על רקע יחסי קירבה שכאלה, אין פלא שחמאס הירשה לעצמו לנצל את מתקני אונר"א לצורכי טרור. אונר"א עצמה כסוכנות פליטים היא המעסיק הגדול ביותר ברצועה (13 אלף איש), ובקרב עובדיה נמצאים לא מעט אנשי חמאס, לפחות באוריינטציה. היא שונה מאוד מהנציבות העליונה לפליטים של האו"ם - UNHCR - המטפלת בפליטים בכל העולם פרט לפלשתינים. בלחץ מדינות ערב הוקמה לפני עשרות שנים סוכנות נפרדת לפליטים פלשתינים במזרח התיכון, הפועלת על פי אמות מידה שונות. סא"ל עמרן, שכתב את התזה שלו בנושא "מיהו פליט?" מציין כי בעוד הנציבות העליונה הצליחה לפתור את בעיותיהם של עשרות מיליוני פליטים ברחבי העולם ולשקם את חייהם, חלק ניכר מהפליטים הפלשתינים שבאחריות אונר"א ממשיכים להתגורר במחנות פליטים, ולגדל כבר דור רביעי בתנאי נזקקות ומחסור.

במנדט שניתן לאונר"א, מבהיר עמרן, לא מופיעה כלל הגדרה למיהו פליט פלשתיני, ואונר"א הגדירה זאת לעצמה כטוב בעיניה. היא קבעה כי די היה בכך שאדם גר בא"י המנדטורית בשנתיים שטרם פרוץ מלחמת העצמאות, ואיבד את ביתו ופרנסתו, כדי להיחשב לפליט פלשתיני. אונר"א גם הגדירה לעצמה שנוסף על הפליט הפלשתיני עצמו גם משפחתו, בניו ובני בניו זכאים למעמד של פליט. 

האבסורד שבמצב הגנטי של הפליטות הפלשתינית, שאונר"א שותפה מלאה לו, הומחש למשל דרך סיפורם של עשרות אלפי צאצאים של פליטים פלשתינים, שאבותיהם עזבו את הארץ ב־1948 והתיישבו בעיראק. בעקבות התוהו ובוהו ששרר בעיראק לאחר נפילת סדאם חוסיין, הם נקלטו בסיוע הארגון הכללי של האו"ם כפליטים בצ'ילה שבדרום אמריקה ויושבו שם מחדש.

בעזה, לעומת זאת, אי אפשר לבטל את מעמד הפליטות, הבעיה מונצחת, וארגוני הטרור מוצאים את דרכם אל תוך הארגון, שבפועל משמר את מעמד הפליט. 

אונר"א, שקיבלה מנדט לטפל ב־700 אלף פליטים פלשתינים, מטפלת כיום ב־5.5 מיליון פלשתינים שרשומים אצלה כפליטים (בלבנון, בסוריה, בירדן, ביו"ש ובעזה) ותקציבה עומד על 1.2 מיליארד דולר בקירוב. הנציבות העליונה לפליטים מטעם האו"ם, זו המטפלת בכ־40 מיליון פליטים ברחבי העולם, פי שמונה מאשר אונר"א, מסתפקת בתקציב של 2 מיליארד דולר בלבד. 

עמרן מציין כי במקום לפתח מקורות תעסוקה לרווחת הפליטים הפכה אונר"א למעסיק גדול בעצמה. "בעוד הנציבות העליונה לפליטים של האו"ם נמנעת במתכוון ובצדק מהעסקתם של פליטים מקרב האוכלוסייה שבאחריותה, כדי להימנע מניגוד אינטרסים, אונר"א מעסיקה את הפליטים שלה בעצמה, דבר שמייצר תלות בין העובד למעביד, מנציח את הבעיה ומונע פתרון שישלח את הפליט לדרך עצמאית".

הביקורת הציבורית על הזיקות בין אונר"א לחמאס אמנם הצליחה להרחיק את הקייטנות הסמי־צבאיות שחמאס עורך לילדיו מהמבנים של אונר"א, אבל היא לא הצליחה, ככל שידוע, להרחיק מבתי הספר של אונר"א תכנים שמטמיעים את הדבקות במה שמכונה "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל, או למגר תכנים שמעודדים מאבק אלים נגד ישראל.

מי שהעמיק בכך הוא ד"ר ארנון גרוס. גרוס חקר במשך עשור עבור המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון כ־150 ספרי לימוד לכיתות א'־י', שנמצאו בשימוש בבתי הספר של אונר"א ויצאו לאור על ידי הרשות הפלשתינית. חלק מהתכנים הללו מזכירים את המונח "ג'יהאד" בהקשר השיבה באמצעות העלאה על נס את מות הקדושים כמוות אצילי שיש לשאוף אליו.

ספרי הלימוד הללו, כפי שנמצא גם במחקרים של "מבט לתקשורת פלשתינית", שזורים בביטויי שנאה נגד היהודים וישראל. הם כוללים מידע כוזב המתיימר לבטא את הנוכחות היהודית והישראלית "קצרת הימים" בארץ, ואף מציגים את המקומות הקדושים ליהודים כמקומות קדושים למוסלמים שנגזלו מהם, וכמעט מעלימים את נוכחותה של ישראל. 

באסם עיד, פעיל זכויות אדם ידוע, פרשן פוליטי ובעברו תחקירן של ארגון בצלם, סבור שאונר"א היא ארגון שמנוצל על ידי חמאס, בעיקר מאז ההפיכה בעזה ב־2007. עיד מזכיר את המצוקה התקציבית שאליה נקלעה אונר"א בעזה בימים אלה - גירעון של 101 מיליון דולר, ואת העובדה שכמה מארצות ערב לא שלחו את תרומותיהם לאונר"א לשנת 2015. הארגון ניזון בעיקר מתרומות של ארה"ב וקנדה.

האם בסיבוב הבא בין ישראל לחמאס נגלה שוב שהסימביוזה בין חמאס לאונר"א עדיין שרירה וקיימת? כארגון, אונר"א אמנם מכירה בקיומה של מדינת ישראל, אינה מטיפה לג'יהאד ומתנגדת לטרור, אבל הפיקוח הרופף שלה לאורך השנים על אנשי הסגל שלה והעובדה שהיא מעסיקה את "הפליטים" במדינת חמאס, אינם מאפשרים באמת לבתק את השלשלת בינה לבין חמאס.

ג'יימס לינדזי, לשעבר היועץ המשפטי של אונר"א, ציין במסגרת מחקר שכתב עבור מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון ב־2007, כי "אונר"א לא נקטה צעדים כדי לזהות ולדחות מחבלים משורות הסגל שלה או ממקבלי השירות שלה, וגם נמנעה מצעדים שירחיקו חברי ארגונים כגון חמאס מלהצטרף לצוות שלה".

האם אחרי מבצע צוק איתן אונר"א השתנתה? כרגע אין סימנים רבים מדי שמעידים על כך. למרות הביקורת הישראלית על אונר"א, מדינת ישראל נמנעת מלהצטרף לדרישה לסגור את הארגון, גם בגלל ההכרה שהארגון מבצע עבודה מול ציבור שבחלקו הוא אכן נזקק, וגם מכיוון שסגירת אונר"א משמעה קריסת מחנות הפליטים גם בתחומי ירדן, שביציבות ובשימור השלטון שם רואה ישראל ערך אסטרטגי רב. 

http://www.israelhayom.co.il/article/295083