ישראל והיהודים בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית (רש"פ) וסוכנות הסעד והתעוסקה של האו"ם (אונר"א): דלגיטימציה, דמוניזציה, קריאה למאבק אלים במקום שלום, ג'יהאד, מות-קדושים וזכות השיבה
מאת
ד"ר ארנון גרוס
(אוקטובר 2015)
הוזמן על ידי
המרכז לחקר מדיניות המזה"ת
הקדמה
בין השנים 2000 - 2006 הכניסה הרש"פ תכנית לימודים חדשה לשימוש בכל בתיה"ס ביהודה, שומרון ועזה, כמו גם בבתי"ס במזרח ירושלים. מעל 250 ספרים לכיתות א'-י"ב במקצועות השונים הודפסו במסגרת פרוייקט שמומן בחלקו ע"י מדינות אירופיות. הספרים נדפסים מחדש כל העת, עם שינויים פה ושם, אבל עיקרי היסוד ביחס לישראל והיהודים לא שונו: דלגיטימציה, הן של קיום ישראל והן של עצם נוכחותם של היהודים בארץ, דמוניזציה של ישראל והיהודים, העדר כל קריאה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום ובמקום זה שימת דגש על מאבק אלים לשחרור פלסטין מבלי להגבילו לשטחי יהודה, שומרון ועזה. ג'יהאד, מרטיריות ומה שמכונה "זכות השיבה" הינם חלק בלתי נפרד מאותו מאבק אלים.
להלן דוגמאות שנלקחו מהגירסאות החדשות ביותר שהודפסו ברובן בשנים 2012 ו-2013.
דלגיטימציה
1. הקמת ישראל ב-1948 עפ"י החלטת החלוקה של האו"ם מ-1947 נחשבת ל"כיבוש":
"
הכיבוש הישראלי
בחברה הפלסטינית פגע האסון [
נכבה] של שנת 1948 בידי הארגונים הציוניים, באופן שרוב הפלסטינים אולצו לעזוב את אדמתם ומדינת ישראל הוקמה בחלק מפלסטין..."
(
חינוך לאומי, כתה ה' (2013) עמ' 30)
2. הארץ כולה היא "ערבית ומוסלמית" כמצויין ע"ג המפה:
"שיעור 4: פלסטין היא ערבית-מוסלמית
העם הפלסטיני הוא חלק מהאומה הערבית המוסלמית"
[הכתובת ליד הארץ אומרת:] "פלסטין"
(
חינוך לאומי, כתה ב', חלק א' (2007) עמ' 16) [זוהי המהדורה האחרונה עד כה של ספר זה]
3. פלסטין מחליפה את ישראל באזור:
"אני לומד
ארצות הלבנט [בילאד א-שאם בערבית] כוללות היום את המדינות הבאות:
- פלסטין
- הממלכה הירדנית ההאשמית
- הרפובליקה הלבנונית
- הרפובליקה הערבית הסורית"
(
היסטוריה של הציביליזציות העתיקות, כתה ה' (2004) עמ' 30)
הערה: במהדורות מאוחרות יותר מופיעים השמות "פלסטין, ירדן, לבנון, סוריה" בלבד, ללא תארים. מדינת ישראל נעדרת בשתי הגירסאות.
4. "מדינת פלסטין" מחליפה את ישראל באיור שלהלן המלווה שאלה בחשבון:
"13. עצמאות מדינת פלסטין הוכרזה בשנת 1988 [באלג'יר]. כמה שנים עברו מאז הכרזת העצמאות?
הפתרון: ......"
(
מתימטיקה, כתה ג', חלק א' (2012) עמ' 80)
5. ששת מיליוני היהודים בישראל אינם נמנים על תושבי הארץ, בניגוד לאזרחי ישראל הערבים (ושים לב לשימוש במלה "פנים" לעקיפת הביטוי "שטח ישראל"):
"הבה נבחן את הנתונים המספריים - תושבי פלסטין ב-1.2.1999
אחוז
- הגדה [המערבית] 1,967,000}
- [רצועת] עזה 1,113,000} 36%
- הפלסטינים של הפנים [כלומר, של ישראל בגבולות 67] 1,094,000 13%
- הפלסטינים של התפוצות 4,419,000 51%
סה"כ 8,098,000 100%"
(
חינוך לאומי, כתה ו' (2013) עמ' 10)
דמוניזציה ודה-הומניזציה
1. שיר שעושה דמוניזציה לאדם הישראלי:
"במה תשיב
אם יתקוף את בני ביתך
אדם זר
שהתפתה מהיותו בעל נשק
וחשף ניבי זאב
...
במה תשיב אם יטען
שמטע התמרים
ופרדס התפוזים
ועצי הזית הערבים [סורים] שלך
ואתה-עצמך
ואשתך סלמא
ובניך הטובים
הם [כולם] רווחי מלחמה
ורכוש שלל."
…
(
קריאה וטקסטים, כתה ט', חלק ב' (2013) ע"ע 51 - 53)
2. יהודים ו/או ישראלים מתוארים כנחשים פולשים:
"בחייך! איך זה פולשים נחשים אלינו..."
(
השפה הערבית: מדעי הלשון, כתה י"ב [הומנית וריאלית] (2012) עמ' 63)
מאבק אלים, ג'יהאד, מות-קדושים ו"זכות השיבה" במקום שלום
1. ג'יהאד בפלסטין (הבית הראשון משיר):
"שיעור 11:
פלסטין מאת המשורר עלי מחמוד טאהא
אחי, העושקים עברו [כל] גבול ולכן הג'יהאד וההקרבה הם חובה..."
(
קריאה וטקסטים, כתה ח', חלק א' (2013) עמ' 44)
2. שיר "השהיד" (קטעים - כולל בית הקורא ישירות למות-קדושים):
"
השהיד [קטעים]
...
שמיעת שקשוק [נשק] נעימה לאוזני
ומשמחת את נפשי זרימת הדם
ו[כן] גוף המוטל על קרקע הישימון
שעליו מתקוטטים טורפי המדבר
...
בחייך! זהו מות גברים
ומי שמבקש מוות אצילי, הריהו זה!"
(
שפתנו היפה, כתה ז' (2013) עמ' 75)
3. עוד בית שיר מציג מות קדושים כמסיבת חתונה:
"הו מולדתי, לא אבכה בחתונה הזאת
כי ערביותנו מסרבת שנבכה את השהידים"
(
השפה הערבית: מדעי הלשון, כתה י"ב [הומנית וריאלית] (2012) עמ' 8)
4. האופי האלים של שיבתם המיוחלת של מיליוני מי שמכונים "פליטים" לתוך ישראל של היום:
"
אנו שבים
שבים, שבים, אנו שבים
שכן לא יהיו גבולות, ו[לא] מצודות ומבצרים
הרימו זעקה, הוי אלה שעזבו:
'אנו שבים'
שבים אל מקומות המגורים, אל המישורים, אל ההרים
תחת דגלי התהילה, הג'יהאד והמאבק
בדם, הקרבה, אחווה ונאמנות
אנו שבים
שבים, הוי גבעות, שבים, הוי רמות
שבים לילדות, שבים לנעורים
לג'יהאד במישורים הגבוהים, ולקציר בארץ
אנו שבים"
(
שפתנו היפה, כתה ה', חלק א' (2013) עמ' 50)
סיכום
הדברים שהובאו לעיל מדברים בעד עצמם. הם מראים בבירור שהרש"פ אינה מחנכת את הילדים הפלסטינים לשלום. ההיפך הוא הנכון.
ד"ר ארנון גרוס - רקע מקצועי
ד"ר ארנון גרוס הוא עיתונאי בשפה הערבית שפרש לא מכבר מקול ישראל בערבית לאחר 42 שנות עבודה שם החל מ-1973. הוא גם מומחה לענייני המזרח התיכון בעל תואר ד"ר ממח' לימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב וכמו-כן בעל תואר מאסטר במינהל ציבורי מביה"ס לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד. ד"ר גרוס לימד במשך שנים מספר באוניברסיטה העברית בשנות ה-90 והאלפיים. בין השנים 2000 - 2010 שימש כחוקר ראשי, ולאחר מכן כמנהל המחקר, במכון למעקב אחר החינוך לשלום וסובלנות בבתי הספר (IMPACT-SE, ובעבר היה ידוע בשם "המרכז למעקב אחר השפעות השלום" - CMIP), ארגון לא-ממשלתי בלתי פוליטי המקדיש את עצמו לחקר היחס ל"אחר" ולשלום בתכניות הלימודים במזרח התיכון, כולל זו של ישראל. במהלך עבודתו במכון בדק ד"ר גרוס מאות ספרי לימוד במגוון מקצועות לימוד ופרסם מעל עשרה דו"חות על ספרי הלימוד הפלסטיניים, ועל אלו של מצרים, סוריה, סעודיה, איראן ותוניסיה. הדו"חות זמינים באתר המכון -
http://www.impact-se.org. סיכום עשר שנות מחקריו בנושא מצוי במאמרו"De-legitimization of Israel in Palestinian Authority Schoolbooks",
Israel Affairs, Vol. 18 (2012), Issue 3, pp. 455-484 , שבו הוא משווה את ספרי הלימוד הפלסטיניים לספרי לימוד ערביים ומזרח-תיכוניים אחרים, כולל מקביליהם הישראליים. ד"ר גרוס הציג את ממצאיו מאז שנת 2000 בפני קובעי מדיניות, מכוני מחקר ועיתונאים במספר רב של מקרים ובכלל זה גם בקונגרס של ארה"ב, הפרלמנט האירופי, הפרלמנט הבריטי, הפרלמנט הקנדי, האסיפה הלאומית הצרפתית ובכנסת. על סמך ניסיונו בתחום הוא התמנה כחבר בפאנל המדעי המייעץ (Scientific Advisory Panel - SAP) של פרוייקט חקר ספרי הלימוד הפלסטיניים והישראליים שהוזמן ע"י "מועצת מוסדות הדת בארץ הקודש" (CRIHL) ומומן ע"י משרד החוץ של ארה"ב. הפרוייקט הסתיים בפרואר 2013 וד"ר גרוס פרסם הערכה של ממצאיו באתר:
http://israelbehindthenews.com/library/pdfs/EVALUATION-1.pdf.
