המאמץ ליצור את ציר מורג איננו חדש. הוא הועלה על הפרק כבר בראשית המלחמה, גם אם לא תחת שם זה, כאשר מצרים ומדינות ברית אברהם, כמו גם סעודיה ואינדונזיה – כבר נכנסו דרך מעבר רפיח לדרום הרצועה כדי לכונן משטר חליפי לחמאס. המשטר החליפי הזה אמור היה להתפרס משם צפונה בהדרגה, במתכונת מובלעת אידליב בסוריה, עד שיחליף לגמרי את חמאס במשטר חדש, שיהיה קשור במצרים ובמדינות ברית אברהם. משטר חדש שיהיה הנדבך ליצירת "נאט"ו הערבי" יחד עם ישראל במסגרת ברית, שתקדם את המלחמה באוייבים המשותפים – איראן ותימן.
הכוונה הייתה לרכז את העזתים באזור הצמוד לציר פילדפי, וליצור ציר מקביל באזור שקרוי היום ציר מורג. זאת הייתה אחת מן הסיבות שצה"ל לא ירד מייד לרפיח, אלא איפשר לסיוע התחליפי לאונר"א להתארגן ליד ציר פילדלפי. ציר מורג היה אמור לחסום את הדרום מן הצפון כדי לאבטח שהברחות מציר פילדלפי לא יגיעו צפונה.
הכוונה הייתה לרכז את העזתים באזור הצמוד לציר פילדפי, וליצור ציר מקביל באזור שקרוי היום ציר מורג. זו הייתה אחת הסיבות שצה"ל לא ירד מייד לרפיח, אלא איפשר לסיוע התחליפי לאונר"א להתארגן ליד ציר פילדלפי
כל המשטר שהיה אמור להחליף את שליטת קטאר ברצועה, כמדינת חסות של חמאס, התבסס על מעבר רפיח, והיה תלוי במעבר פתוח תחת שלטון מצרי.
אבל אז, כידוע, בנימין נתניהו החליט על "הניצחון המוחלט", הקשור בכיבוש ציר פילדלפי והריסת רפיח, וממה שידוע לנו על "קטארגייט", לישראל לא היה עניין ביצירת תחליף לחמאס, אלא בהשארת ההשפעה של קטאר בעזה בלי התחרות של מצרים וברית אברהם. ואז צה"ל ירד דרומה, כבש את ציר פילדלפי, סגר את מעבר רפיח – וחסם את מצרים ובעלות בריתה מכל אפשרות ליצור תחליף לחמאס.
מעבר כרם שלום נשאר המעבר היחיד לרצועה – מה ששירת את שמירת השפעתה של קטאר ברצועה, כולל אספקת דלק לחמאס.
האם כיבוש ציר מורג נועד לחדש את הכוונה המקורית ליצור בדרום הרצועה ממשל תחליפי לחמאס? ממש לא.
אנו נמצאים בתקופה בה אי אפשר לנתח את כוונותיה של ישראל על סמך האינטרסים הממלכתיים שלה, אלא הכל כפוף לשיקולים האישיים של בנימין נתניהו ולחישוביו הקואליציוניים.
האם כיבוש ציר מורג נועד לחידוש הכוונה המקורית ליצור בדרום הרצועה ממשל חלופי לחמאס? ממש לא. כיום לא ניתן לנתח את כוונות ישראל על סמך האינטרסים הממלכתיים שלה, אלא על פי שיקוליו האישיים של נתניהו
חידוש המלחמה העוצמתית נועד לשקם את ממשלתו ולהעביר את התקציב. אלה היו הדרישות של פסול השירות הצבאי, איתמר בן גביר, ומקוצר השירות הג'ובניק בצלאל סמוטריץ (בלי מידע על שירות מילואים שלו). כעת, כאשר ממשלתו יוצבה, ניתן היה לצפות לחידוש המהלכים המדיניים. כך לפחות יכול היה השליח האמריקאי סטיב ויטקוף להניח, אבל הוא כמו רבים אחרים נופלים שוב ושוב למלכודות המתוחכמות שלו.
ויטקוף נתן לו הזדמנות להעביר את התקציב, ולגשת למשא ומתן להחזרת כל החטופים אחרי הארכה סמלית של שלב א' בהסכם, אבל הוא לא לקח בחשבון שהלחץ הצבאי על חמאס לא יהיה טקטי, אלא עלול להיות בסיס ההסכמים לחידוש הקואליציה שלו. הסכמים שעיקרם השיבה לגוש קטיף, בנוסף לגוש התנחלויות חדש בצפון הרצועה. השם ציר מורג מעיד על הכוונה. מורג הוא שם אחת ההתנחלויות שפונו בידי אריאל שרון.
השר ישראל כ"ץ חוזר ואומר, כי מטרת המבצע היא להחזיר את החטופים, אבל הוא נושא את שם החטופים לשווא. ידוע לכולם שבן גביר מתנגד לעסקה, וידוע שלחץ צבאי מסכן את החטופים ולא מקרב את שחרורם. במשוואה של עסקת חטופים וחידוש גוש קטיף, מבחינת ממשלת ישראל גוש קטיף קודם.
ישנה מין גרסה שמסתובבת בקבוצות תומכות נתניהו, לפיה "אובדן שטח" לישראל, כביכול שובר את אוייביה. ברור למה – זה נועד "להוכיח" שרק חידוש ההתנחלויות יביא את חמאס להיכנע. לפיכך, "הניצחון המוחלט" הוא בחידוש ההתנחלויות.
לפי כ"ץ המטרה היא החזרת החטופים, אך הוא נושא את שם החטופים לשווא. ידוע שבן גביר מתנגד לעסקה ושלחץ צבאי מסכן את החטופים. במשוואה של עסקת חטופים מול חידוש גוש קטיף – גוש קטיף קודם
אז איך מסבירים את זה שכיבוש כל הגדה המערבית לא הביא לכניעת אש"ף? איך זה שכיבוש כל סיני לא הביא לכניעת מצרים? להיפך – הוא הביא את מלחמת ההתשה ואחריה את מלחמת יום כיפור?
כאשר מצרים רואה שגם עכשיו, על רקע חקירות קטארגייט, ישראל ממשיכה להעדיף את קטאר על פניה, ואינה מראה שום רצון להקים את נאט"ו של המזרח התיכון, גם לא לנוכח האיום המשותף מאיראן ומתימן – מצרים חייבת להגדיר לעצמה את ישראל כמדינת אויב. כמדינה שמתכוונת, יחד עם קטאר, לזעזע את יציבות המשטר במצרים.
סעודיה הבהירה שתהיה מוכנה להתקדם מול ישראל לנורמליזציה רק אחרי סילוק בן גביר וסמוטריץ' מן הממשלה, ו"משהו מוחשי" לכיוון מדינה פלסטינית.
אבל האם יוכל נתניהו לקיים את הבטחותיו לסמוטריץ' (התנחלויות) ולבן גביר (מלחמה עצימה)? ספק גדול. באופן מאוד חריג, הנשיא דונלד טראמפ צלצל לנשיא עבד אל פתאח א-סיסי לברכת עיד אל-פיטר, והעיתונות הערבית דיווחה כי הם דיברו על עזה ועל משבר תימן.
הנשיא טראמפ ירד כבר מזמן מתוכנית הריביירה של עזה ומגירוש התושבים העזתים מרצועת עזה. היום הוא מבין את חשיבות היציבות במצרים וירדן לאינטרסים של ארצות הברית באזור.
כשמצרים רואה שגם על רקע קטארגייט ישראל ממשיכה להעדיף את קטאר על פניה, ואינה חותרת להקמת נאט"ו של המזה"ת מול האיום המשותף מאיראן ומתימן – מצרים חייבת להגדיר לעצמה את ישראל כמדינת אויב
בחודש הבא טראמפ נוסע לסעודיה. סעודיה מוכנה להשקיע בכלכלה האמריקאית סכומי עתק. היא רוצה לסיים את המלחמה בעזה. טראמפ, כידוע, התחייב לשחרור כל החטופים שלנו.
כך שלא הכל רע.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
https://www.zman.co.il/577648/