עידוד  תלמידי אונר"א לקחת חלק בפעולות מלחמתיות:
מאבק, ג'יהאד, מרטיריות בספרי לימוד הנלמדים בבתיה"ס של אונר"א.  
ביו"ש בירושלים, רצועת עזה, 2016 - 2017

מאת
ד"ר ארנון גרוס, מנהל מחלקת המחקר, "המרכז לחקר מדיניות מזה"ת"  

(נובמבר 2017)

 
סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) לפליטים הפלסטינים וצאצאיהם אחראית לחינוכם של כ-25% מתלמידי בתיה"ס הפלסטיניים בגדה המערבית וברצועת עזה, עם 96 ו-276 בתי"ס באזורים אלה, בהתאמה. הספרים בהם משתמשים בבתי"ס אלה מוצאים לאור ומחולקים ע"י הרשות הפלסטינית (וישנם כמה ספרים נוספים המוצאים לאור ע"י שלטונות חמאס בעזה לשימוש בבתיה"ס שם, כולל באלה של אונר"א). ספרי הלימוד של הרש"פ מאופיינים ע"י שלושה קווי יסוד ביחס לאחר היהודי-ישראלי: דלגיטימציה של ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, דמוניזציה של ישראל והיהודים, וקריאה למאבק אלים לשחרור פלסטין - כולל שטחי ישראל מלפני 1967 - במקום קריאה לשלום ולדו-קיום עם ישראל.
במסגרת קו-יסוד אחרון זה, ילדי בית הספר מקבלים עידוד ליטול חלק בפעולות מלחמתיות ע"י הצגת המאבק האלים נגד ישראל כצורך בלתי נמנע, כולל שיבה אלימה של צאצאי הפליטים לפלסטין המשוחררת מלפני 1967, ודרך העלאה על נס של הג'יהאד והמרטיריות (שהאדה) ושל אותם פלסטינים אשר משתתפים במאבק הזה (אלו נקראים פדאים - המקריבים עצמם, או מרטירים ושבויים, כאשר הם נהרגים או נכלאים). ישנם אפילו מקרים בהם מעודדים בגלוי ילדי בי"ס להיות בין אלה.
מחבר נייר זה כתב ב-2015 דו"ח באותה כותרת לעיל ובו הציג את החומר הרלבנטי לאותו זמן. מאחר שהרש"פ החלה ב-2016 בפרוייקט חדש של הדפסת ספרי לימוד, ומעל 70 ספרים כבר הופיעו במסגרת פרוייקט זה, נראה הדבר נחוץ לערוך מחקר חדש ולכתוב דו"ח משלים שיתבסס על הספרים החדשים ושמהם נלקחו הדוגמאות שלהלן. יצויין שפרוייקט ההוצאה לאור של ספרי הלימוד החדשים עדיין לא הושלם ורבים מבין הספרים הישנים עדיין בשימוש.
אלמנט מכריע באינדוקטרינציה של הרש"פ בהקשר זה הוא ההימנונים הרשמיים של הרשות הפלסטינית ושל הגוף העיקרי בתוכה - ארגון הפתח - הנלמדים ע"י התלמידים בכיתות הנמוכות.
הימנון הרש"פ:
"פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בנחישותי, אשי והר הגעש של נקמתי
וגעגועי דמי לאדמתי וביתי
טיפסתי על ההרים וניהלתי את המאבק
התגברתי על הבלתי אפשרי וניפצתי את הכבלים
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בסער הרוחות ואש כלי הנשק
ובנחישות עמי לנהל את המאבק
פלסטין היא ביתי והדרך לנצחוני
פלסטין היא נקמתי ואדמת העמידה האיתנה
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בתוקף השבועה בצל הדגל
באדמתי, עמי ואש הכאב:
אני אחיה כפדאי, אמשיך כפדאי
ואמות כפדאי עד אשר אשוב
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח"
(חינוך לאומי ולחיים, כתה ג', חלק א' (2016) ע"ע 15 - 16)
 

הימנון פתח:
"אני גור אריות; אני פרח [כינוי לחבר וחברה בתנועת הנוער של הארגון]; נתנו את נפשנו למהפכה [כינוי לפעילות הארגון]
אבותינו בנו לנו בתים בארצנו החופשית [בעבר]
אני גור אריות; אני פרח; נשאנו את גחלת המהפכה
אל חיפה, אל יפו, אל [מסגד] אל-אקצא, אל [כיפת] הסלע"
(שפתנו היפה, כתה ב', חלק א' (2016) עמ' 42)

תרגיל לשון מזכיר בנימה חיובית את לוחמי הג'יהאד:
"שני לוחמי הג'יהאד שהרימו את הדגל היו שמחים."
(שפתנו היפה, כתה ד', חלק ב' (2016) עמ' 8)
 
קטעים אחרים מציגים טרוריסטים שנהרגו כדמויות מופתיות: דלאל אל-מוגרבי שפיקדה על התקפת הטרור ב-1978 על אוטובוס אזרחי ישראלי בכביש החוף שבה נרצחו מעל שלושים אזרחים - גברים, נשים וילדים - מוזכרת פעמיים. בספר השפה הערבית, כתה כתה ה', חלק א' (2017) עמ' 14 היא נזכרת בין המרטירים של ההיסטוריה המוסלמית והערבית של הארץ. קטע נוסף אומר: "דלאל אל-מוגרבי שפיקדה על הפעולה הפדאית 'דיר יאסין' בחוף הפלסטיני ב-1978 שבה נהרגו מעל שלושים חיילים" (לימודי חברה, כתה ט', חלק א' (2017) עמ' 74).
המאבק האלים שבו מעודדים את הילדים הפלסטינים להשתתף כולל גם את מה שמכונה "זכות השיבה". שיר בכותרת "זעקת פליט" אומר:
"לא אחיה כעקור; לא אשאר כבול
יש לי מחר ומחר אצעד כמהפכן/נוקם [ת'איר] ומורד
לא אפחד מהסערות כאשר הן סוחפות את המרחב
ומהסופות הממטירות הרס שחור
הנני בעל זכות כבירה שממנה אעשה את המחר
אשיבנה; אשיבנה כמולדת יקרה וריבונית
אזעזע את העולם מחר ואצעד כצבא מלוכד
יש לי פגישה במולדתי ולא ייתכן שאשכח את הפגישה"
(השפה הערבית, כתה ה', חלק א' (2017) עמ' 85)

 
שיר אחר מוסיף למאבק האלים הסתה להשמיד את "הזרים":
"נשבעתי! אקריב את דמי כדי להרוות את אדמת האצילים
ואסלק את הגזלן [כינוי מקובל לישראל] מארצי ואשמיד את שרידי הזרים
הו ארץ [מסגד] אל-אקצא והמקום המקודש; הו עריסת הגאווה והאצילות
סבלנות, סבלנות, שהרי הנצחון לנו הוא והשחר מבצבץ מתוך האפלה"
(שפתנו היפה, כתה ג', חלק ב' (2016) עמ' 64)

 
אל הסתה זו נלווה בספר אחר תיאור מזוויע של קורבנות המאבק האלים הזה כאילו הם בשר צלוי. התקפה בבקבוקי תבערה על אוטובוס אזרחי ישראלי בגדה המערבית מתוארת כמסיבת צלי: "השכן: 'העוצר אינו כולל אותנו ב[שכונת] אלשרפה. הוא מוטל על על [שכונת] אלנתאריש. נראה שיש שם מסיבת צלי בבקבוקי תבערה על אחד האוטובוסים של התנחלות פסגות...'" (השפה הערבית, כתה ט', חלק א' (2017) עמ' 61. הביטוי "מסיבת צלי" בקטע מסומן באדום).

 
זה מה שאונר"א מלמדת 320,000 ילדים פלסטינים בבתיה"ס שלה היום.