צבי צמרת, המורה שלי


נפגשתי עם צבי לראשונה במחנה קייץ "רמה" בתשעה באב, אוגוסט 1970. חודש  לפני שהתקבלתי לאוניברסיטה העברית. באותו יום,  הגיע אלי הצעה מפתה; לעבור לוושינגטון ולרכז ההתנגדות העממית למלחמת וייטנאם. החלטתי  לוותר על ירושלים לטובת הצעה זו. סיפרתי לצבי. הוא ישב איתי כל הלילה.

אמרתי לו שוב ושוב שאמריקה מבצעת פשע נגד האנושות ורצח עם, ועלי לציית למצפון שלי אחרי השואה. אחרי לילה של ויכוח סוער , צבי שיכנע אותי בכל זאת להגיע לישראל, לצמיתות, ביום הולדת ה20 שלי. 31.8.70. צבי חיכה לו בימים הראשנים שלי  במעונות הסטודנטים בהר הצופים ונשאר עזר כנגדי 53 שנים.. לקראת כל משימות שלקחתי על עצמי. לקראת הממשלה החדשה, נסעתי אליו לביתו במודיעין ביום השבעת הממשלה

 למרות הכאבים הפיזים שלו, צבי צמרת התאמץ לעזור לי  לגבש תכנית עבודה שאני אגיש...
 לכנסת ולממשלת ישראל בשבועות הקרובים.  צבי  צמרת חי בתוכי.