צעדים מעשיים שיש לדרוש במקום "הודנה" ו"תהדיאה"

דוד בדין , מנהל סוכנות ידיעות מקור ישראלי והמרכז לחקר מדיניות מזרח התיכון

*דוד מסקר את מחנות הפליטים של האונר"א במשך 30 שנה כאשר הוא מוציא מאמרים, תחקירים וסרטוני דוק על הנעשה שם.לאחרונה דוד הפיק סרטון דוקו שהוקרן בפוקס ניוז: "ההתקוממות באונר"א".

לאחר כל הפוגה בקרבות של ישראל עם עזה, 2007, 2012, ו- 2014, ארגוני המחבלים התבססו ללא הפרעה במערכת של כל מוסדות האונר"א וללא כל התערבות ישראלית או בינלאומית. במצב הנוכחי יש להניח שארגוני המחבלים אכן יסכימו להודנה או לתהדיאה שהם מונחים שהתקשורת מתרגמת בטעות כ"הפסקת אש", כמו למשל ההפסקת אש שגרם לסיום מלחמת העולם הראשונה בשעה 11:00, 11/11/1918. במסורת האסלאמית, מטרת ההודנה והתהדיאה מהווה פסק זמן להתארגנות לקראת השלב הבא בלחימה.

כך הלוחמים בעזה שהתבצרו במוסדות האונר"א בעזה, ניצלו את ההודנות הקודמות להתכונן לסיבוב הנוכחי של לחימה נגד ישראל.

מה ישראל יכולה לעשות במקום לדרוש "שקט מדומה"? שישה צעדים נדרשים מצד ממשלת ישראל ומערכת הביטחון:

• לדרוש הפסקה מידית של כל האימונים הצבאיים המתקיימים בשטחי בתי הספר של האונר"א. האם כסוכנות של האו"ם, לא חלה על אונר"א המחויבות לעקרונות האו"ם הדורשים "חינוך לשלום"?

• לדרוש מאונר"א לפטר את כל העובדים החברים בארגון חמאס, בהתאם לחוקי מרבית מדינות המערב האוסרים על סיוע לסוכנויות המעסיקות חברים בארגוני טרור.

• לדרוש ביטול תכנית הלימודים החדשה של אונר"א הכוללת עדיין תכנים המסיתים לטרור ולמימוש בכוח הג'יהאד של "זכות השיבה.

• לדרוש מאונר"א לבטל את החוזה שלה עם "שגריר הנוער", הזמר הפלשתיני מוחמד אסאף, הזמר הפופולרי שכולל בשיריו דברי הלל לשהידים והסתה לרצח יהודים. הזמר שגדל בעזה, מקבל כרטיס פתוח להסתובב בכל רחבי העולם- כזמר הפוסטר של מחנות הפליטים של אונר"א.

•  לדרוש חשבוניות לכל ההוצאות מכספי התרומות המוזרמים לארגון אונר"א. שקיפות זו תאפשר הגשת דוחות שמתעדים בזבוז תקציבים, כפילות שירותים וזרימה בלתי רצויה של מזומנים לארגוני טרור בעזה שהשתלטו ב-18 השנים האחרונות על פעילויות הארגון.

• לדרוש מאונר"א לעמוד בסטנדרטים המגבילים ל UNHCR הנציבות העליונה של האומות המאוחדות לפליטים ולקדם יישובם מחדש של כל הפליטים הערביים ששוהים כבר 67 שנים במחנות הפליטים של אונר"א. מדיניותה של סוכנות אונר"א דבקה בעקשנות ברעיון כי הליכי יישובם מחדש של הפליטים עומדים בניגוד להעדפת הרעיון שהם מבקשים לקדם כשהם מעודדים את התלמידים לממש את "זכות השיבה" שלהם לכפרים ערביים שנהרסו במלחמת העצמאות של 1948  - כפרים שאין כיום כל זכר במדינת ישראל. חשוב להדגיש כי עידוד זה מנציח את מצב הפליטות של ערביי האזור ואינו מאפשר להם חיים טובים יותר בישובי קבע.