"גודל ההרס השפיע עליי"

קראהנבול נולד בשוויץ לפני 49 שנים. לפני שמונה לעמוד בראש אונר"א הוא שימש במשך יותר מעשור כמנהל המבצעים של ארגון הצלב האדום הבינלאומי. בתפקידו הקודם רכש ניסיון ישיר רב באזורי עימות, בין היתר בעיראק, סוריה, אפגניסטן, לוב וקולומביה. ניכר שפעילותו במקומות רגישים כל כך חידדה מאוד את יכולותיו הדיפלומטיות. "אני לא שופט, אין זה תפקידי לשפוט מה היה פשע מלחמה או הפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי", השיב כשנשאל אם הוא סבור שהתרחשו ברצועת עזה פשעי מלחמה בקיץ האחרון. "אבל כאדם שעבד במשך שנים רבות באזורי עימות, יהיה נכון לומר שגודל ההרס שראיתי בעזה וגודל ההשלכות של הלחימה על האנשים השפיעו עליי מאוד".
 

הוא נזהר מאוד במילותיו וניסה לכל אורך הראיון להבהיר שהביקורת שלו מכוונת לשני הצדדים, אך בימים שבהם ישראל נמצאת בקרב בלימה נגד ההשלכות של דו"ח ועדת החקירה הבינלאומית לבדיקת אירועי מבצע צוק איתן, ניכר שהוא אינו מסכים לגמרי עם הגרסה הישראלית. "ברור שבעימות יש לכל שחקן בין אם הוא מדינה או לא מדינה, מחויבות לחוק הבינלאומי. לעתים אומרים שעזה כל כך צפופה עד שצריך להיות סלחניים כשישנם אזרחים שנפגעים, אבל אני רואה את זה אחרת. זה בדיוק המקום להיות בו אפילו יותר זהיר ממה שאתה, כדי להבטיח שאזרחים אינם נפגעים".

. ניכר שהדבר שהשפיע עליו יותר מכל היה תקיפת צה"ל שפגעה בבית ספר של אונר"א בג'בליה, עת שימש מחסה במהלך המלחמה וגבתה את חייהם של 20 פלסטינים. התקרית התרחשה אחרי שפלסטינים ירו לעבר כוח צה"ל שהיה בסביבת בית הספר. הכוח השיב באש מרגמות וכתוצאה מכך נפגע המוסד. בעקבות המקרה הודיעה הפרקליטות הצבאית כי התקיפה בוצעה שלא בהתאם לכללים המחייבים ולכן הורה הפצ"ר על פתיחת חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע.

 

"למחרת התקיפה ביקרתי בבית החולים את הילדים הפצועים וראיתי בעיניים של ההורים שלהם שעמדו לידם מה זה אומר שאין לך יכולת להגן על הילד שלך. כשאני רואה שכונות שלמות בעזה שצה"ל הורס, או בתי ספר של אונר"א שנפגעים אחרי שהעברנו לצה"ל תריסר פעמים את המיקום שלהם והבהרנו שיש שם אזרחים, אז בוודאי שנפרסם הודעת גינוי במהלך הלחימה. עם זאת כשלא היינו בטוחים - לא גינינו".

המסר שיצא בחודשים האחרונים ממערכת הביטחון בתדרוכים ובסקירות פנימיות שערכו בפני גורמים בינלאומיים הוא שיחס ההרוגים שזוהו כאזרחים במבצע היה שווה להרוגים שזוהו כחמושים, כלומר 1:1. בצבא הביאו דוגמאות מצבאות מערביים אחרים שניהלו לחימה בשטח אורבני - שם היחס היה שמונה אזרחים הרוגים על כל חמוש הרוג, כלומר 1:8. נראה שבאונר"א התרשמו פחות מהנתונים הללו. "המחיר של המבצע האחרון היה גבוה מאוד. 540 ילדים הרוגים ו-3,000 ילדים פצועים לא מתיישבים עם האמירה הישראלית שכל האמצעים ננקטו (כדי להפחית למינימום את מספר הנפגעים - א"ל), אז כעת צה"ל צריך לבצע את התחקירים הנדרשים. אני גם בטוח שהם מתכוונים לעשות זאת".
 

קראהנבול לא חוסך שבטו גם מחמאס. במהלך המבצע הוא נכנס לרצועת עזה שלוש פעמים ובאחת מהן לא חשש לתקוף את חמאס מול כל התקשורת העולמית. "אני הייתי הגורם הבינלאומי הבכיר היחיד שגינה את ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, ולא ממקום שנוח וקל לי לדבר ממנו כמו ירושלים או ז'נבה, אלא מתוך רצועת עזה עצמה. אני יכול להעיד על עצמי שאני לוקח את החוק הבינלאומי ברצינות יתרה ואם אני יודע שרקטות נורות בכוונה לאזורים שבהם יש אוכלוסייה שעלולה להיפגע מכך, אז אני מגנה".

לאונר"א היו תוכניות מגירה עוד קודם למבצע להגנה על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה במקרה של הסלמה. הניסיון הגיע בעיקר מימי מבצע עופרת יצוקה בשנת 2008 – אז פינו אנשי הסוכנות כ-50 אלף איש לתוך מתקניה, אולם במבצע האחרון שהיה הנרחב ביותר בהיקפו, הכניסה הסוכנות כ-300 אלף פלסטינים לתוך כל 90 המתקנים שנמצאים ברשותה ברצועה. "זה מספר עצום של אנשים" מספר פייר. "זה פי 1.5 מכלל אוכלוסיית ז'נבה, העיר שבה נולדתי". אלא שלדבריו, אם היה האירוע מתרחש בז'נבה, כל אוכלוסיית העיר יכולה הייתה להתפנות למדינות שכנות, אך ברצועת עזה לתושבים לא היה לאן לצאת ולכן מתקני הסוכנות היו המקום הבטוח ביותר עבורם. 

 

בעניין זה הוא נשמע מסופק אך באופן טבעי הפינוי לא נעשה בצורה מסודרת. "זה היה כאוס מוחלט, אנשים לא פינו את הבתים שלהם בצורה מסודרת במהלך ההפצצות. הם השאירו את המטלטלים שלהם מאחור ומיהרו למקום הראשון שנראה להם בטוח".

איש לא ציפה שהמלחמה תימשך תקופה ארוכה כל כך וככל שנקפו הימים, החלו גם לצוץ הבעיות שנבעו מסיר הלחץ שבו שהו הפלסטינים. "אתה יכול להכניס בין 80 ל-100 איש לתוך כל כיתה בבתי הספר שלנו, אבל אז מה קורה? איך מספקים להם אמצעי היגיינה בסיסית?". הבעיות הללו הולידו ריבים שלעיתים גם לוו באלימות בין המפונים הפלסטינים לבין עצמם כשאנשי אונר"א מוצאים את עצמם באמצע. מנסים לספק את המינימום הנדרש בתנאים כמעט בלתי אפשריים. כיום, שנה אחרי המבצע, ממשיכה אונר"א לאכלס במתקניה 5,000 פלסטינים שבתיהם נהרסו לחלוטין.

קראהנבול חזר והדגיש כי הוא מאמין בדיאלוג וכי אחד הדברים הראשונים שעשה עם כניסתו לתפקיד היה חיזוק הדיאלוג של אונר"א עם המוסדות הישראלים. לדבריו הוא גם מוכן להגיע ולדבר אל לבם של הישראלים באחת האוניברסיטאות בישראל, גם כדי לשמוע את הביקורת על אונר"א וגם כדי להשמיע את השקפת הסוכנות ולהבהיר שהיא אינה האויב של הציבור הישראלי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4668932,00.html