לקראת אפשרות של חידוש המו"ם עם הפלשתינים, ראוי לזכור שאש"ף ורש"ף מעולם לא אישרו הסכמים עם ממשלת ישראל. איך זה יכול להיות? הרי בדשא של הבית הלבן, בספטמבר 1993, חתמו יצחק רבין, שמעון פרס, יאסר ערפאת ומחמוד עבאס על 'הסכם העקרונות למען הכרה הדדית ונגד אלימות' – בנוכחות הנשיאים של ארה"ב ורוסיה. לאחר מכן אישרה הכנסת את 'הסכם העקרונות' ברוב של 61 נגד 50 ח"כים עם תשעה נמנעים.
אך בתאריך 6/10/93, כאשר הוועד המרכזי של אש"ף נפגש כדי לדון ולאשר את 'הסכם העקרונות', יאסר ערפאת לא הצליח לזכות ברוב הקולות כדי לאשרר את ההסכם, והאישור נפל.
כתב שישב אז בטוניס, פנחס ענברי, מטעם עיתון השמאל 'על המשמר', דיווח למחרת בידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של 'על המשמר', שערפאת לא הצליח לקבל אישור מהוועד המנהל שלו להסכם העקרונות בעד הכרה במדינת ישראל ונגד אלימות.
נדמה היה שכל תהליך אוסלו יקרוס, אך סגן שר החוץ יוסי ביילין הגיע לטוניס ב-7/10/93, לחץ לערפאת את היד ובירך אותו על אישור ההסכם, 'כאילו' היה לו אישור.
ענברי חזר ארצה מטוניס עם הידיעה המרשימה שלו ועמד להתראיין בתכנית 'הכל דיבורים' של 'קול ישראל', אך בשל 'הוראה מלמעלה' בוטל הראיון, וענברי לא התראיין באף כלי תקשורת ישראלי.
ההסכמים של יאסר ומחמוד
ככה היה בכל ההסכמים שחתם עליהם יאסר ערפאת עם ממשלת ישראל. הוא מעולם לא הביא את ההסכמים הללו לאישור, למרות שהיה היו"ר של אש"ף.
שאלתי את מנהל לשכת העתונות הממשלתית דאז, מר אורי דרומי, בשם מי ערפאת חותם? דרומי היה ישר מספיק כדי לומר שערפאת חותם על הסכמים בשמו בלבד. כך גם היה עם ההבטחה החשובה ביותר שנתן ערפאת בדשא של הבית הלבן – לבטל את האמנה של אש"ף, שמבוססת על המשך המלחמה לשחרור כל פלשתין, על-פי העקרונות שלפיהם נוסד אש"ף בשנת 1964 על-ידי הליגה הערבית – אותה ליגה שנוסדה במטרה אחת: להשמיד את מדינת ישראל.
הקונגרס האמריקני, קבע ב1995 שערפאת הוא אישיות בלתי רצויה בארה"ב אם אש"ף לא יבטל את האמנה.
ב 24/4/96, התכנסה המועצה הלאומית של אש"ף בעזה ביום שבמקרה חל בו יום העצמאות הישראלי. התקשורת הישראלית הושבתה בגלל יום העצמאות, וצוות הטלוויזיה שלנו היה הצוות הישראלי היחידי שסיקר את האירוע ואת החלטת המועצה הלאומית של אש"ף ליזום ועדה שתבדוק את 'האמנה'. ממשלת ארה"ב וממשלת ישראל שידרו לתקשורת שאש"ף אכן ביטל את האמנה הפלשתינית,” וערפאת התקבל בבית הלבן בוושינגטון.
המזרחן פרופ' יהושע פורת, ממייסדי 'שלום עכשיו' ומועמד 'מרצ' לכנסת ב-1992, בדק את הפרוטוקולים של המועצה הלאומית של אש"ף וגם את הצילומים של אותו האירוע, וקבע שהיתה כאן תרמית. פורת כינס מסיבות עיתונאים והכריז שלא היה כל ביטול של האמנה הפלשתינית, אך הסיוע האמריקני-ישראלי לאש"ף כבר אושר בקונגרס, ובכנסת המשיכו 'כאילו' בוטלה האמנה.
שנתיים וחצי לאחר מכן השתכנע הנשיא קלינטון שאכן אמנת אש"ף לא בוטלה. הוא הגיע לישיבה שלא מן המניין של המועצה הלאומית של אש"ף ב-14/12/98, ושאל את הנוכחים אם הם יבטלו את האמנה. הנשיא ראה הצבעת ידיים, והסיק שהאמנה בוטלה סופית. למחרת המפגש הנ"ל הופיע שר ההסברה של אש"ף ברדיו של רשות השידור הפלשתינית, והודיע שלא היה כל ביטול של האמנה; אך משרד החוץ הישראלי ומשרד ראש הממשלה רשמו את האמנה כמובטלת, וכך מופיע הדבר עד היום הזה באתר של משרד החוץ. 'כאילו' היא בוטלה.
