רייצ'ל קורי נהרגה כשהגנה על מנהרות להברחת נשק ברפיח. אצלנו קוראים לה "פעילת שלום". קווים לדמותה ולקמפיין המתחדש לזכרה
מחר עומד להיפתח בחיפה הדיון בתביעה שהגישה משפחת קורי נגד משרד הביטחון. רייצ'ל קורי נהרגה על ידי בולדוזר צבאי, שעסק ביישור השטח ולא בהריסת בתים, כאשר השתתפה בפעילות מטעם תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM). רייצ'ל עצמה שייכת לזרם של "כוחות הקדמה", שידוע בשנאתו לא רק לישראל, אלא גם לארה"ב.
מאז מותה פרנסה רייצ'ל תעשייה שלמה שהקימה מפעלי זיכרון. כמו מוחמד אל-דורה, הפכה רייצ'ל לסמל. בשני האירועים מדובר בעלילה. אל-דורה, כפי שהולך ומתברר, הוא עוד מיצג של "פאליווד"(מושג שהמציא פרופ' ריצ'רד לנדס, על האפקט ההוליוודי המבוים של התעמולה הפלסטינית).
תמונתה של רייצ'ל עומדת מול הדחפור פורסמה ברחבי העולם, באופן שהופך את נהג הדחפור לרוצח בזדון. בדיעבד התברר, בעקבות בדיקה של העיתונאי דוד בדין, שהתמונה צולמה שעות לפני הפגיעה. בזמן האירוע, רייצ'ל לא הייתה במיקום שנהג הבולדוזר היה יכול לראות אותה, והוא יצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף. גם ה-CNN וגם ה"ניו-יורק טיימס" פרסמו את התמונות הכביכול מרשיעות, אך בהמשך, גם תיקונים.
התמונה שודרה גם בתוכנית "עובדה" שעסקה בנושא, ללא תיקון (עניין לסיפור נפרד). אלא שהנזק כבר נגרם. השקר ניצח. בשני האירועים, ישראל הובסה בקרב התעמולה. רייצ'ל ואל-דורה הפכו ליסוד מרכזי בתעשיית השקרים.
פעילי התעמולה והשנאה יודעים שיש להם חומר נפלא ביד. גם אמריקאית, גם הרוגה במסגרת פעילות פרו-פלסטינית. רייצ'ל היא אוצר תעמולתי. הסיפור שלה הפך להצגה בתיאטרון הבריטי (שהוצג גם בארה"ב), סרט הנושא את שמה מתרוצץ ברחבי העולם, ומחר נפתח השלב הנוסף: תביעת המשפחה נגד מדינת ישראל.
שחררו אותנו מהמיתוס
ישראל, כהרגלה, מתקשה להבין את חומרת הבעיה. הצד השני עושה לנו בית ספר. מערך אדיר של יחסי ציבור בינלאומיים כבר החל בפעולה. הוקם מטה הסברה ודוברות. גם ישראלים, ממחלקת "כוחות הקדמה", שותפים כמובן לקמפיין. הם יסחטו אל הלימון העסיסי הזה עד הטיפה האחרונה. חד"ש כבר פרסמה קריאה לפעיליה להגיע לאולם המשפט, כדי לשמש כמשקיפים, והסינמטק התל-אביבי, איך לא, יקרין ביום שישי את הסרט על רייצ'ל, שמשמש את הקמפיין העולמי.
כאשר נהרגה רייצ'ל, וכאשר אנשי ISM מוזכרים בשלל הפעילויות שלהם, הם מכונים "פעילי שלום". האמת קצת שונה. כלומר הפוכה. מדובר בארגון פרו-פלסטיני רדיקלי, שרבים מראשיו מזדהים עם הטרור נגד מדינת ישראל.
בראיונות לכלי תקשורת בעולם הבהירו ראשי הארגון את דעותיהם. הם תומכים במחאה לא אלימה. אבל גם במחאה אלימה. פעילי הארגון בג'נין, למשל, נתנו מחסה לשאדי סוקיה, איש תנזים. זה קרה בדיוק עשרה הימים לאחר שרייצ'ל נהרגה. כשעיתון
ה"טלגרף" באנגליה פרסם מידע על תמיכת הארגון באלימות, בכלי התקשורת בישראל, וגם בגלי צה"ל, המשיכו לכנות אותם "פעילי שלום". מעניין, אפילו הם לא חשבו שהם כאלה.
מייד לאחר שהחל הקמפיין הבינלאומי שהציג את רייצ'ל כנערה תמימה, פרסם העיתונאי האמריקאי דניס פרגר מאמר בכותרת: "מי הרג את רייצ'ל קורי". פרגר כתב: "שחררו אותנו מהמיתוס שמדובר בקדושה... רייצ'ל בחרה לעמוד לצדה של חברה שמטפחת את מעשי הרצח האכזריים ביותר. היא בחרה לעמוד לצידם של אלה שמחנכים את ילדיהם להרוג את עצמם, כדי להשמיד מדינה שחיה לצדם".
ולפני שתהפוך רייצ'ל לאמא תרזה האמריקאית, פורסמה תמונתה, פניה מעוותות משנאה, כשהיא שורפת דגל אמריקאי עם חבורה של ילדים פלסטינים. רייצ'ל הפכה לשהידה בקרב הפלסטינים. מסע התעמולה המתחדש, עם פתיחת המשפט מחר, ינסה להפוך אותה לשהידה גם בתוכנו. נקווה שלפחות ביומיים הקרובים תשחרר אותנו התקשורת הישראלית מהביטוי "פעילת שלום".
