במסווה של "הגנה על זכויות הפרט" של ערביי ישראל, פועל ארגון עדאלה כמעין משרד חוץ של הרשות הפלשתינית ושל חמאס, כשבתפקיד "משרד החוץ הישראלי" משמשים לו בית המשפט העליון והתקשורת שלנו
"ארגון עדאלה" ("צדק" בערבית), מגדיר את עצמו כ"מרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל") - "ארגון זכויות אדם לא ממשלתי הרשום כדין בישראל, הפועל לקידום זכויות האדם בכלל וזכויות המיעוט הערבי בפרט". אולם, בניגוד להגדרתו כארגון בלתי מפלגתי וא-פוליטי, עדאלה הוא ארגון פוליטי קיצוני ביותר, החותר לדה-לגיטימציה של ישראל ולהכחדתה כמדינת היהודים, וזאת באמצעות רטוריקה המחקה את זו של קבוצות פלשתיניות קיצוניות, סילוף עובדות מכוון והגנה על קבוצות ויחידים שהם אויביה המושבעים של ישראל או שיש להם קשרים עם אויבים כאלה.
עדאלה תומך בעמדה המבוססת על טענות שקריות בדבר הלגיטימיות של זכויות האדם הקולקטיביות של ערביי ישראל - להבדיל מזכויותיהם כיחידים - ומקדם את העמדה כאילו אופיה היהודי של ישראל הינו גזעני מיסודו, ושכדי לתקן זאת, עליה להתנער מרכיבים ומסמלים יהודיים ולהתיר את "שובם" של מיליוני פליטים פלשתינים משנת 1948 וצאצאיהם לדורותיהם.
בינואר 2008 קיים בג"צ דיון בבקשה בהולה שהגיש עדאלה למנוע מישראל להמשיך בניתוק אספקת הסולר לרצועת עזה, וזאת לאחר שתחנת הכוח באשקלון המשיכה לספק חשמל לעזה אולם חמאס בחר להפסיק להשתמש בדלק הזמין בעזה להפעלת הגנרטורים שלו.
במסגרת פעילותו, ארגון עדאלה מפרסם הודעות לעיתונות, עותר לערכאות המשפטיות ולרשויות השונות ומכנס כינוסים בפני גופים בינלאומיים. השתתפותו הפעילה בוועידת דרבן הראשונה בשנת 2001, התדרדרה למופע של דה-לגיטימציה לישראל, אשר הפך את הוועידה ל"פסטיבל שנאה" לישראל. לאור השתתפותו הפעילה וה"מוצלחת" בדרבן, הוזמן עדאלה שוב לוועידת דרבן ב-2009.
בדרבן, כמו גם בהתכנסויות בינלאומיות אחרות, האשים עדאלה את ישראל בהפרות חמורות של חוקים הומניטריים בינלאומיים, בפשעי מלחמה, הרג מכוון, בגזענות, אפרטהייד ובטיהור אתני.
כולם "טרמפיסטים" של הקרן החדשה
ארגון עדאלה הוקם בנובמבר 1996 - כשרבים מפעיליו מזוהים עם מפלגת בל"ד - ונרשם בישראל כארגון לא-ממשלתי הפועל שלא למטרות רווח, "לקידום זכויות האדם בכלל וזכויות המיעוט הערבי בפרט". משרדו הראשי שוכן בחיפה (אשר בפרסומי עדאלה בשפה הערבית נקראת שפעמר - שמו של הכפר הערבי קטן ששכן באחד מאזורי העיר חיפה), ויש לו גם משרד לווין בבאר-שבע (אשר בפרסומי עדאלה נקראת רק בשמה הערבי - ביר אל-שבי). מייסדו והמנכ"ל שלו הוא עו"ד חסן ג'בארין, אשר בעבר שימש עורך דין באגודה לזכויות האזרח בישראל. המנהלת האדמינסטרטיבית שלו היא פתחייה חוסיין, ומנהלת המחלקה לפעילות בינלאומית שלו היא רינה רוזנברג.
כיוון שהארגון מתמקד בעיקר בפעילות משפטית, מרבית צוותו, המונה 21 איש, הם משפטנים. מדי שנה הוא בוחר את מועצת המנהלים שלו, המונה 7 איש, והמתכנסת מדי 6 שבועות לדיון במדיניות הארגון. האסיפה הכללית שלו, המונה כ-50 בעלי ניסיון בתחום המשפטי בכלל ובזכויות האדם בפרט, מתכנסת פעם בשנה, כדי לסקור את הדוח השנתי ולאשר את חברי מועצת המנהלים החדשים.
את פעילות הארגון מממנים, על-פי האתר הרשמי של הארגון הגורמים הבאים: קרן פורד (ארה"ב), NOVIB (הולנד), EED (גרמניה), Open Society Institute Development Foundation (ארה"ב), הקרן החדשה לישראל, European Commission, המחלקה הפדרלית של משרד החוץ בשוויץ, קרן נעמי ונחמיה כהן (ארה"ב), קרן לשלום במזרח התיכון (ארה"ב), Christian Aid (בריטניה), Welfare Association (עמותה שוויצרית לסיוע לפלשתינים).
על-פי ראיון טלפוני מ-28 באוגוסט 2008 עם רינה רוזנברג, תקציבו של ארגון עדאלה לשנת 2008 עמד על 1.3 מיליון דולר, כאשר 65 אלף דולר מתוכם מקורם בקרן החדשה לישראל - סכום שנתי קבוע שהיא העניקה לארגון גם ב-11 השנים שקדמו לכך. אולם נראה כי הקרן החדשה לישראל מנצלת היטב את מעמדה כארגון פטור ממס ומשמשת צינור להעברת כספים לעדאלה מגורמים נוספים: באתר הארגון מובאת המלצה להעברת תרומות מוכרות לצרכי מס מארה"ב, קנדה ובריטניה דרך הקרן החדשה לישראל: "יש לציין על גבי השיק כי התרומה היא לארגון עדאלה ולשלוח לאחת הכתובות של הקרן החדשה לישראל". כלומר, כספים המועברים לעדאלה דרך הקרן החדשה לישראל אינם נלקחים בחשבון התקציב שעליו מצהיר הארגון מדי שנה, ובראיון הטלפוני הנזכר הודתה רוזנברג שמדובר בסכום שנתי שבין 5,000 ל-10 אלפים דולר.
למרות שעדאלה מונה את קרן פורד כאחד התורמים לו, באתר של קרן פורד ובדוחות השנתיים שלה אין אזכור לכך. התרומה המדווחת האחרונה של קרן זו לעדאלה - למימון "פעילויות משפטיות" - רשומה בדוח השנתי של הקרן משנת 1998. הסכום עמד על 480 אלף דולר. אולם, לקרן פורד - המנוהלת על-ידי אהרון בק, אשר רשום בדוח המס השנתי של הקרן החדשה לישראל לשנת 2006 כקבלן עצמאי - יש "יחסי גומלין" עם קרן החדשה לישראל: בספטמבר 2007 העניקה קרן פורד לקרן החדשה לישראל 20 מיליון דולר. כלומר, הקרן החדשה לישראל משמשת צינור לכספי קרן פורד, תוך העברת כספים של קרן פורד בנפרד מתקציבה השנתי.
והנה, אם על-פי בדוח שנת 2007 של עדאלה מצוין כי בשנת 2006 הקצתה לו קרן פורד 130 אלף דולר, הרי שטופס 990 להחזרי מס משנת 2006 של הקרן החדשה לישראל, מלמד כי באותה שנה קיבל הארגון מקרן פורד לא פחות מ-360 אלף דולר.
אלופי האמתלות והאיצטלות
על-פי אתר עדאלה, דרכי הפעולה של הארגון למימוש המטרה של "שוויון בזכויות האינדיבידואליות והקולקטיביות של המיעוט הערבי בישראל" הן: פנייה לערכאות המשפטיות ולרשויות השונות בישראל בנושאים הנוגעים לזכויות המיעוט הערבי; הפעלת שדולה למען חקיקה רלוונטית; מתן ייעוץ משפטי לאזרחים, ארגונים לא-ממשלתיים ומוסדות ערביים בישראל; עריכת ימי עיון, כנסים וסדנאות; הוצאה לאור של פרסומים ודוחות העוסקים בעניינים משפטיים הנוגעים לזכויות המיעוט הערבי בפרט וזכויות האדם בכלל; הכשרת סטודנטים למשפטים ועורכי דין ערבים צעירים בתחום זכויות האדם; פנייה לערכאות, מוסדות ופורומים בינלאומיים למען קידום זכויות המיעוט הערבי בפרט וזכויות האדם בכלל.
ואכן, עדאלה מגיש תביעות ועתירות לבתי המשפט, מגיש תלונות למשטרה ו"תובע היענות" משרי ממשלה. עדאלה מספק "פרשנות משפטית להצעות חוק של הכנסת" לקואליציות תמיכה של ארגונים לא-ממשלתיים ולצוותים של חברי כנסת ערבים, וכן מספק "ייעוץ משפטי לאזרחים, לארגונים לא ממשלתיים ולמוסדות ערביים בישראל". הוא גם מספק דיווחים ותקצירים לארגונים בינלאומיים דוגמת האו"ם ורשת זכויות האדם האירופית-מזרח תיכונית, וכן לארגונים דוגמתChristian Aid.
אולם, פעולות של הארגון דוגמת השתתפות בעתירה למשרד החינוך ולעיריית חיפה למען ייסוד בית ספר ערבי לאמנויות; קריאה לייסוד מרכז חינוכי טכנולוגי לתלמידים ערבים שנשרו ממסגרת בית ספר התיכון בישוב תמרה; או הגשת עתירה נגד ראש עיריית מזרע'ה בגין עריכת מכרז סגור לתפקיד מזכיר המועצה, המונע השתתפות ערבים מתושבי היישוב - הן רק נתח קטן מפעילותו.
מרביתה של זו מוקדשת לפעילות מפלגתית ופוליטית לקידום האג'נדה הפלשתינית: הגשת עתירות עבור פלשתינים המתגוררים ביש"ע (ולא בשטחי ישראל הקטנה); תמיכה בהאשמות מסולפות באשר להתנהגות ישראל וצה"ל, ביניהן "הריגה בזדון" ו"הרס נרחב וחסר נחיצות צבאית של בתים"; עידוד גופים בינלאומיים דוגמת מועצת זכויות האדם של האו"ם לגינוי ישראל באמתלת "הענישה הקולקטיבית של הפלשתינים ברצועת עזה",במהלך מבצע "עופרת יצוקה" מבלי לאזכר את הפרת זכויות האדם ופשעי המלחמה של החמאס (כולל שימוש באזרחים כמגן אנושי) ואת זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה.
והרי במבצע "עופרת יצוקה" הקפיד צה"ל להימנע מהרג אזרחים, ולפני כל מתקפה, גם כשידע בוודאות כי מחבלי חמאס מסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית, הזהיר מראש את אזרחי עזה. במקרים מסוימים אפילו בוטלו התקפות אוויריות על ריכוזי מחבלים כשנצפו אזרחים בקו האש. אולם, למרות שישראל פעלה לכל אורך המבצע על-פי החוק הבינלאומי ונזהרה אף יותר מהנדרש, בינואר 2009 השתתף עדאלה יחד עם שבעה ארגונים אחרים בעתירה לבג"צ "לחייב את צה"ל מיידית לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי".
גם קודם ל"עופרת יצוקה", בשנים 2008-2002, לקח עדאלה חלק בפעולות פוליטיות מובהקות, באיצטלה של "הגנה על זכויות האדם". כך למשל, בינואר 2008 קיים בג"צ דיון בבקשה בהולה שהגיש הארגון להוצאת צו ביניים שימנע מישראל להמשיך ולנתק את אספקת הסולר התעשייתי לרצועת עזה, וזאת בעוד שתחנת הכוח באשקלון המשיכה לספק חשמל לעזה ומשלוחי הדלק לשם הופחתו אך לא הופסקו כליל, אולם חמאס החליט, מתוך אינטרס שלו, להפסיק להשתמש בדלק הזמין בעזה להפעלת הגנרטורים שלו.
באותם ימים ממש גם שיגר עדאלה מכתב לראש הממשלה אהוד אולמרט, לשר הביטחון אהוד ברק ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים יוסף מישלב, ובו דרש שישראל "תאפשר כניסה מיידית של מזון, תרופות ואספקה הומניטרית לתוך רצועת עזה", וזאת למרות שישראל לא מנעה כניסת אספקה כזו. אישור לעובדה שלא התחולל אז בעזה כל משבר הומניטרי בעזה ניתן גם בעיתון Christian Science Monitor.
חזית אחרת במלחמת התעמולה של עדאלה הייתה השתתפותו בעתירה שהוגשה לבג"צ במאי 2008, למען יורשו פלשתינים מעזה לבקר את קרובי משפחותיהם בבתי הכלא הישראלים. ואילו באפריל 2003, בעקבות מבצע "חומת מגן", הגיש הארגון עתירה לבג"צ נגד הריסת בתים במחנה הפליטים בג'נין, בטענה ש"הריסת בתים במחנה הפליטים ג'נין באמצעות בולדוזרים, ירי טנקים ומסוקים, מבלי להזהיר את התושבים הפלשתינים מבעוד מועד, מבלי לאפשר להם לצאת מבתיהם טרם הריסתם, ומבלי ולאפשר להם את הזכות לשימוע - גרמו למותם ופציעתם של אזרחים פלשתינים, אשר חלקם נקברו תחת בתיהם". היה זה לאחר שעשרות מחבלים מתאבדים נשלחו מאזור קטן במחנה הפליטים ג'נין, אשר על-פי פרסומי משרד החוץ שלנו "הכיל יותר חומרי חבלה ונפץ מאשר רוב הערים הגדולות ביהודה ושומרון" והיה בו "הריכוז הגבוה ביותר של חומרי נפץ באזור, אם לא בעולם כולו"; ואילו צה"ל, מתוך חשש לפגיעה באזרחים תמימים בג'נין, בחר לרדוף אחר המחבלים על-ידי חיפוש מבית לבית ולא בהתקפה אווירית, ותוך כדי חיפוש מעין זה ספג 13 חללים אשר נלכדו אל תוך מארב מחבלים.
מצד אחד "מדינה פלשתינית", מצד שני - מדינת "כל אזרחיה"
אך גם כשהוא יוצא להגנתם של קבוצות ויחידים ערבים - פעילותו העיקרית של עדאלה - פעילות זו היא בעלת אופי פוליטי מובהק.
כך למשל, באוגוסט 2008, בעקבות הוראת שר החוץ אהוד ברק על סגירת "מכון אל-אקצה" שבאום אל-פאחם, אשר שימש מטה הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל (המוכר כ"סניף המקומי" של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית) והוכרז "ארגון בלתי חוקי" הקשור לתנועת חמאס - יצא עדאלה בהכרזה כי על ברק לסגת מהוראתו זו, שכן "צעדים אלו מהווים הפרה של חופש הביטוי ושל חופש הדת" של פעילי הפלג הצפוני ושל "המיעוט הערבי בישראל כולו".
כבר בפברואר 2002, כששר הפנים פרסם צו עיכוב יציאה מן הארץ ל-6 חודשים למנהיג הפלג הצפוני, השייח ראעד סלאח, בעקבות התראת השב"כ כי יציאתו מן הארץ מהווה סיכון ביטחוני - יזם עדאלה מסע פרסום נגד "שלילת חופש התנועה" של השייח ועתר לבג"צ נגד ההחלטה. השייח סלאח, שכחבר במועצת הנאמנים של "האיגוד הטוב" עמד מאחורי העברת כספי "צדקה" לקבוצות הקשורות לחמאס, תואר על-ידי משפטני עדאלה כ"מנהיג רוחני מוערך מאוד בעולם האיסלאמי".
במסגרת פעילותו ה"בלתי פוליטית" גם פנה עדאלה באפריל 2008 למשרד החינוך, כדי שיבטל את תוכניותיו לחגיגות יום העצמאות ה-60 לישראל במערכת החינוך הערבית, בטענה שזוהי "כפיית הנרטיב הציוני על הפלשתינים במדינה" בעוד הם רואים את היום הזה כיום ה"נכבה".
נראה אפוא כי עדאלה אינו מנסה לתרום לחיזוק החברה הישראלית על-ידי תיקון ההזנחה החברתית של הערבים-ישראלים, אלא מבקש לחסל את אופיה היהודי של מדינת ישראל, וזאת באיצטלת ההגנה על "זכויות" הערבים הישראלים. תוך שהוא מייצג את ערביי עזה ויו"ש. כך, הוא תומך אומנם בהקמת מדינה פלשתינית וקורא לישראל "להכיר בזכויות הפלשתינים להגדרה עצמית" ולסגת לקווי 5 ביוני 1967 - עמדה פוליטית מובהקת - אך גם תומך בהכרת ישראל ב"זכות השיבה" ובהפיכתה ל"מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית", תוך ביטול "חוק השבות" שלטענתו הוא חוק מפלה "על-רקע גזעני" והסדרת הגירתם של יהודים אליה בדומה לקליטת מהגרים במדינות אחרות.
