הספד לג'ואן פיטרס

לג'ואן פיטרס מגיעה הכרה על היותה חלוצה שמיקדה את תשומת הלב לכך שסוכנות תמימה לכאורה של האו"ם - אונר"א - למעשה מנציחה את הביזיון של כליאת ערבים בתנאי פליטות במשך 66 שנה בטענה הכוזבת של "זכות השיבה" לכפרים ערביים שהיו קיימים לפני 1948

▪  ▪  ▪

ג'ואן פיטרס נפטרה בביתה בשיקגו ביום שני בלילה (5.115). 

 

ג'ואן התפרסמה בעיקר בשל ספרה המהווה ציון דרך "מאז ומקדם" שיצא לאור ב-1984 - ספר שגרם לייסורים למשמיציה של ישראל. 

 

ספרה היה המחקר האקדמי הראשון שתיעד כיצד אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלשתין במזרח הקרוב, מנציח את מעמד הפליטות של ערבים שנעקרו או עזבו מרצונם את בתיהם במהלך מלחמת השחרור. כפי שחזתה ג'ואן, אונר"א נעשתה בימינו חלק אינטגרלי מן המאמצים לערער את מעמדה של ישראל בעיני העולם ובעיני עצמה. 

 

בביקורת שפרסם ב-1984 על ספרה של ג'ואן, ניתח ד"ר דניאל פייפס את העוצמה של מחקרה: "בהסתמכה על העבודה שעשה כמאל קרפט בארכיונים העותומניים, מבססת גב' פיטרס את גודל האוכלוסייה הלא-יהודית ב-1893 בשטח שאחר כך הפך לפלשתינה תחת המנדט הבריטי. אחר כך היא מחלקת שטח זה לשלושה חלקים: אחד ללא התיישבות יהודית, אחד עם התיישבות יהודית דלילה ואחד עם התיישבות יהודית צפופה. היא משווה את האוכלוסייה הלא-יהודית בכל אחד מחלקים אלה ב-1893 וב-1947 ערב עצמאותה של ישראל. 

 

באזור ללא התיישבות יהודית, האוכלוסייה הלא-יהודית ב-1893 הייתה 337,200 נפש; ב-1947 היא עמדה על 730,000 - גידול של 116 אחוז. באזור עם התיישבות יהודית דלילה, האוכלוסייה הלא-יהודית גדלה באותה תקופה מ-38,900 ל-110,900 נפש - עלייה של 185 אחוז. לבסוף, באזור של ההתיישבות היהודית הצפופה, האוכלוסייה הלא-יהודית גדלה מ-92,300 נפש ב-1893 ל-462,000 נפש ב-1947 - עלייה של 401 אחוז. ממספרים אלה הסיקה גב' פיטרס ש'נראה כי האוכלוסייה הערבית גדלה ביחס ישר לנוכחות היהודית'". 

 

ספרה ומחקרה של פיטרס "זכה" להכפשות מכל עבר בארץ ובעולם. אי-דיוקים שוליים הוצגו כשוללים את אמינות המחקר, ולא חסרו גם התקפות אישיות. 

 

פחות משנה לאחר פרסום "מאז ומקדם", העבירה העצרת הכללית של האו"ם בדצמבר 1985 החלטה הדוחה כל ניסיון לדרוש מאונר"א לסייע לפליטים הערביים להיכנס לתהליך של יישוב מחדש ושל השתקמות. 

 

באותו זמן כתבה פיטרס כי השר מרדכי בן פורת התבקש על-ידי ראש הממשלה דאז מנחם בגין לבדוק דרכים ליישב את הפליטים הערביים הפלשתינים בתנאים הומניטריים. אך מאמציו של בן פורת סוכלו על-ידי החלטת האו"ם שמנעה את העברתם לדיור חדש - מאמצים שסוכמו בספר "Will There Always Be Refugees" שאותו ציטטה פיטרס לעתים קרובות: "שימור התדמית של פליטים אומללים, חסרי בית וחסרי כל...מנע כל אפשרות לטפל בנושא... הכספים שבמקור יועדו לחיסול בעיית הפליטים הפכו מכשיר רב עוצמה שנועד דווקא להנציח את הבעיה". 

 

בראיון שהתפרסם בגיליון נובמבר 2014 של המגזין "ריבונות" (היוצא לאור בירושלים), אמרה פיטרס: "אונר"א מבצעת הונאה נגד העם היהודי ונגד העולם מאז שהפכה ארגון ה'פליטים' היחיד הפועל למען קבוצת פליטים אחת בלבד מבין כל פליטי העולם. הפליטים הערביים שאכן ברחו או נעקרו במהלך מלחמת השחרור מנו קבוצה קטנה בהשוואה למאות מיליוני העקורים האחרים כתוצאה ממלחמות וחיכוכים. כמו-כן, מספרם של אותם ערבים שנעקרו מבתיהם היה קטן בהרבה ממספר הפליטים היהודיים שנולדו בארצות ערב ונאלצו לנוס על נפשם. 

 

"אבל רק הערבים נספרו שוב ושוב כשהם עוברים ממחנה פליטים אחד למשנהו. כפי שהעידה חברת קונגרס אמריקנית, מעשי מרמה בוצעו בקביעות, והללו התאפשרו הודות לצוות העובדים של אונר"א שהיה מורכב כמעט אך ורק מערבים". 

 

ועתה אם יורשה לי - מילה אישית. 

 

עבודתה של ג'ואן היוותה השראה למטמורפוזה שאירעה בקריירה שלי כעובד סוציאלי וכעיתונאי. 27 שנה של חיי המקצועיים שהוקדשו לרפורמה של אונר"א הם תוצאה של ההשראה שקיבלתי מגו'אן פיטרס שאותה ראיינתי ב-1987. 

 

לג'ואן פיטרס מגיעה הכרה על היותה חלוצה שמיקדה את תשומת הלב לכך שסוכנות תמימה לכאורה של האו"ם - אונר"א - למעשה מנציחה את הביזיון של כליאת ערבים בתנאי פליטות במשך 66 שנה בטענה הכוזבת של "זכות השיבה" לכפרים ערביים שהיו קיימים לפני 1948. 

 

לפני שנים רבות, כשהתארחה ג'ואן פיטרס במלון המלך דוד, הבאתי את ילדי לפגשה ולהביע בפניה את הערכתי לה ולאומץ ליבה. עתה, עם לכתה מאיתנו, אני מביע כאן שוב אותה הערכה אליה כמו אז.